Miketz Gospel (Hebrew)

MattithYahu 21 - 22
Mat 21:1 ויהי כאשר קרבו לירושלים ויבאו בית־פגי אל־הר הזיתים וישלח ישוע שנים מן־התלמידים׃
Mat 21:2 ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃
Mat 21:3 וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם ומיד ישלחם׃
Mat 21:4 וכל־זאת היתה למלאת מה־שנאמר ביד הנביא לאמר׃
Mat 21:5 אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
Mat 21:6 וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃
Mat 21:7 ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו עליהם את־בגדיהם ויושיבהו עליהם׃
Mat 21:8 ורב ההמון פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו סעיפי עצים וישטחום על־הדרך׃
Mat 21:9 והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא במרומים׃
Mat 21:10 ויהי בבאו ירושלים ותהם כל־העיר ויאמרו מי זה׃
Mat 21:11 ויאמרו המן העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃
Mat 21:12 ויבא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם את כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־משבות מכרי היונים׃
Mat 21:13 ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃
Mat 21:14 ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃
Mat 21:15 ויהי כראות ראשי הכהנים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע־נא לבן־דוד ויחר להם׃
Mat 21:16 ויאמרו אליו השמע אתה את־אשר אמרים אלה ויאמר ישוע אליהם שמע אנכי הכי לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃
Mat 21:17 ויעזבם ויצא אל־מחוץ לעיר אל־בית־היני וילן שם׃
Mat 21:18 ובבקר שב אל־העיר והוא רעב׃
Mat 21:19 וירא תאנה אחת על־הדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה בלתי העלים ויאמר אליה מעתה לא־יהיה ממך פרי עד־עולם ותיבש התאנה פתאם׃
Mat 21:20 ויראו התלמידים ויתמהו ויאמרו איך יבשה התאנה פתאם׃
Mat 21:21 ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם־תהיה בכם אמונה ולא חלק לבכם כמעשה התאנה הזאת תעשו ואף תאמרו אל־ההר הזה הנשא ונעתקת אל־תוך הים והיה כן׃
Mat 21:22 וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים יבא לכם׃
Mat 21:23 ויבא אל־המקדש וילמד שם וראשי הכהנים וזקני העם נגשו אליו ויאמרו באי־זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃
Mat 21:24 ויען ישוע ויאמר אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם־תגידו אתו לי גם־אני אגיד לכם באי־זו רשות אני עשה אלה׃
Mat 21:25 טבילת יוחנן מאין היתה המשמים אם־מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃
Mat 21:26 אם־נאמר משמים ואמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם בו ואם־נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבים את־יוחנן לנביא׃
Mat 21:27 ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אמר לכם מה רשותי כי אעשה אלה׃
Mat 21:28 אבל מה־דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל־הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃
Mat 21:29 ויען ויאמר לא חפצתי ואחרי־כן נחם וילך׃
Mat 21:30 ויגש אל־השני וידבר כזאת גם־אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃
Mat 21:31 מי משניהם עשה את־רצון אביו ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל־מלכות האלהים׃
Mat 21:32 כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו והמוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא נחמתם אחרי־כן להאמין לו׃
Mat 21:33 שמעו משל אחר איש בעל־בית היה אשר נטע כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק׃
Mat 21:34 ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל־הכרמים לקחת את־פריו׃
Mat 21:35 ויחזיקו הכרמים בעבדיו את־זה הכו ואת־זה הרגו ואת־זה סקלו׃
Mat 21:36 ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן־הראשונים וגם־להם עשו כן׃
Mat 21:37 ובאחרונה שלח אליהם את־בנו כי אמר מפני בני יגורו׃
Mat 21:38 ויהי כראות הכרמים את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃
Mat 21:39 ויחזיקו בו וידחפוהו אל־מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃
Mat 21:40 ועתה כי־יבוא בעל הכרם מה־יעשה לכרמים ההם׃
Mat 21:41 ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת־הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את־פריו בעתו׃
Mat 21:42 ויאמר אליהם ישוע הכי לא־קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
Mat 21:43 על־כן אני אמר לכם כי־תקח מכם מלכות האלהים ותסב לגוי אשר יעשה את־פריה׃
Mat 21:44 (והנפל אל־האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו ׃)
Mat 21:45 ויהי כשמע ראשי הכהנים והפרושים את־משליו ויבינו כי עליהם דבר׃
Mat 21:46 ויבקשו לתפשו וייראו מפני רב־העם כי לנביא חשבהו׃
Mat 22:1 ויסף ישוע דבר אליהם במשלים ויען ויאמר׃
Mat 22:2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר־עשה חתנה לבנו׃
Mat 22:3 וישלח את־עבדיו לקרא הקרואים אל־החתנה ולא אבו לבוא׃
Mat 22:4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל־הקרואים הנה ערכתי את־סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל־החתנה׃
Mat 22:5 והם לא־שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל־שדהו וזה אל־מסחרו׃
Mat 22:6 והנשארים תפשו את־עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
Mat 22:7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את־המרצחים ההם ואת־עירם שרף באש׃
Mat 22:8 אז אמר אל־עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
Mat 22:9 לכן לכו־נא לראשי הדרכים וכל־איש אשר תמצאו קראו אל־החתנה׃
Mat 22:10 ויצאו העבדים ההם אל־הדרכים ויאספו את־כל אשר מצאו גם־רעים גם־טובים וימלא בית־החתנה מסבים׃
Mat 22:11 ויהי כבוא המלך לראות את־המסבים וירא בהם איש אשר איננו לבוש בגדי חתנה׃
Mat 22:12 ויאמר אליו רעי איך באת הנה ואין עליך בגדי חתנה ויאלם׃
Mat 22:13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
Mat 22:14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
Mat 22:15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר פיו׃
Mat 22:16 וישלחו אליו את־תלמידיהם ועמהם אנשי הורדוס לאמר רבי ידענו כי־איש אמת אתה ואת־דרך אלהים תורה באמת ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
Mat 22:17 לכן הגידה־נא לנו מה־דעתך המתר לתת־מס לקיסר אם־לא׃
Mat 22:18 וישוע ידע את־רעתם ויאמר החנפים מה־תנסוני׃
Mat 22:19 הראוני את־מטבע המס ויביאו לו דינר׃
Mat 22:20 ויאמר אליהם הצורה הזאת והמכתב אשר עליו של־מי הם׃
Mat 22:21 ויאמרו אליו של־קיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
Mat 22:22 וישמעו ויתמהו ויניחהו וילכו׃
Mat 22:23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים והם האמרים אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
Mat 22:24 רבי הן משה אמר איש כי־ימות ובנים אין־לו ויבם אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃
Mat 22:25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את־אשתו לאחיו׃
Mat 22:26 וכמו־כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
Mat 22:27 ואחרי כלם מתה גם־האשה׃
Mat 22:28 ועתה בתחית המתים למי מן־השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
Mat 22:29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את־הכתובים ולא את־גבורת האלהים׃
Mat 22:30 כי בתחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה כי יהיו כמלאכי אלהים בשמים׃
Mat 22:31 ועל־דבר תחית המתים הלא קראתם את־הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
Mat 22:32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים׃
Mat 22:33 וישמע המון העם וישתוממו על־תורתו׃
Mat 22:34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
Mat 22:35 וישאלהו חכם אחד מהם לנסותו לאמר׃
Mat 22:36 רבי אי־זו היא מצוה גדולה בתורה׃
Mat 22:37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃
Mat 22:38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
Mat 22:39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
Mat 22:40 בשתי המצות האלה תלויה כל־התורה והנביאים׃
Mat 22:41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
Mat 22:42 מה־תאמרו למשיח בן־מי הוא ויאמרו אליו בן־דוד׃
Mat 22:43 ויאמר אליהם ואיך קרא־לו דוד ברוח אדון באמרו׃
Mat 22:44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
Mat 22:45 ועתה אם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
Mat 22:46 ולא־יכל איש לענות אתו דבר ולא־ערב עוד איש את־לבו מן־היום ההוא לשאל אותו׃