Ki Tisa Gospel (Hebrew)

Mark 13-14
Mar 13:1 ויהי בצאתו מן־המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו רבי ראה מה־יפו האבנים והבנינים האלה׃
Mar 13:2 ויען אתו ישוע ויאמר הראית את־הבנינים הגדולים האלה לא־תשאר אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
Mar 13:3 וישב על־הר הזיתים ממול המקדש וישאלהו פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי והם לבדם אתו׃
Mar 13:4 אמר־נא לנו מתי תהיה־זאת ומה־הוא האות בבא העת אשר תעשה־בה כל־זאת׃
Mar 13:5 ויען ישוע וידבר אליהם השמרו לכם פן־יתעה אתכם איש׃
Mar 13:6 כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא והתעו רבים׃
Mar 13:7 ובשמעכם מלחמות ושמעות מלחמה אל־תבהלו כי־היו תהיה זאת ועוד לא בא הקץ׃
Mar 13:8 כי־יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעש כה וכה והיה רעב ומהומה׃
Mar 13:9 אלה ראשית החבלים ואתם השמרו בנפשתיכם כי־ימסרו אתכם לסנהדריות והכיתם בבתי כנסיות ולפני נגידים ומלכים תובאו למעני לעדות להם׃
Mar 13:10 והבשורה צריכה להקרא בראשנה לכל־הגוים׃
Mar 13:11 וכאשר יוליכו ומסרו אתכם אל־תדאגו ואל־תחשבו מה־תדברו כי הדבר אשר יושם בפיכם בשעה ההיא אותו תדברו יען אשר לא־אתם המדברים כי אם־רוח הקדש׃
Mar 13:12 ואח ימסר את־אחיו למות ואב את־בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם׃
Mar 13:13 והייתם שנואים לכל למען שמי והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
Mar 13:14 וכי תראו את־שקוץ משמם אשר אמר דניאל הנביא עמד במקום אשר לא־לו הקורא יבין אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
Mar 13:15 ואשר על־הגג אל־ירד הביתה ואל־יבא בו לשאת דבר מביתו׃
Mar 13:16 ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת מלבושו׃
Mar 13:17 ואוי להרות ולמיניקות בימים ההמה׃
Mar 13:18 אך התפללו אשר לא־תהיה מנוסתכם בחרף׃
Mar 13:19 כי הימים ההם יהיו עת צרה אשר לא־נהיתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא אלהים עד־עתה וכמוה לא־תהיה עוד׃
Mar 13:20 ולולי קצר יהוה את־הימים ההם לא־יושע כל־בשר אך למען הבחירים אשר בחר בם קצר את־הימים׃
Mar 13:21 ואז אם־יאמר אליכם איש הנה־פה המשיח או הנהו שם אל־תאמינו׃
Mar 13:22 כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ונתנו אתות ומופתים להתעות אף את־הבחירים אם־יוכלו׃
Mar 13:23 ואתם ראו הנה מראש הגדתי לכם את־כל׃
Mar 13:24 והיה בימים ההם אחרי הצרה ההיא תחשך השמש והירח לא־יגיה אורו׃
Mar 13:25 והכוכבים יפלו מן־השמים וחילי השמים יתמוטטו׃
Mar 13:26 ואז יראו את־בן־האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד׃
Mar 13:27 ואז ישלח את־מלאכיו ויקבץ את־בחיריו מארבע הרוחות מקצה הארץ עד־קצה השמים׃
Mar 13:28 ומן־התאנה למדו־נא את־משל הדבר כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ׃
Mar 13:29 כן גם־אתם בראתכם כי־היו אלה דעו כי־קרוב הוא בפתח׃
Mar 13:30 אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃
Mar 13:31 השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
Mar 13:32 אך עת־בוא היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע גם־לא מלאכי השמים גם־לא הבן מבלעדי האב׃
Mar 13:33 ראו שקדו והתפללו כי לא ידעתם מתי העת׃
Mar 13:34 והיה כאיש הולך למרחק אשר עזב את־ביתו ויתן רשות לעבדיו ולאיש את־מלאכתו ואת־השוער צוה לשקד׃
Mar 13:35 לכן שקדו כי לא ידעתם מתי יבוא בעל הבית אם־בערב או־בחצות הלילה אם־בעת קריאת התרנגול או בבקר׃
Mar 13:36 פן־יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים׃
Mar 13:37 ואת אשר אמרתי לכם הנני אמר לכל שקדו׃
Mar 14:1 ויהי עוד יומים וחג הפסח והמצות בא ויבקשו ראשי הכהנים והסופרים לתפשו בערמה להמיתו׃
Mar 14:2 ויאמרו לא בחג פן־תהיה מהומה בעם׃
Mar 14:3 ויהי בהיותו בבית־היני בית שמעון המצרע ויסב אל־השלחן ותבא אשה ובידה פך־מרקחת נרד זך ויקר מאד ותשבר את־הפך ותצק על־ראשו׃
Mar 14:4 ויש אשר מתרעמים איש אל־רעהו לאמר על־מה היה אבוד המרקחה הזאת׃
Mar 14:5 כי ראויה היתה זאת להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתת לעניים ויגערו בה׃
Mar 14:6 ויאמר ישוע הניחו לה למה תלאו נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃
Mar 14:7 כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא־אהיה אתכם תמיד׃
Mar 14:8 את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה לסוך את־גופי לקבורתו׃
Mar 14:9 אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל־כל־העולם גם את־אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃
Mar 14:10 ויהודה איש־קריות אחד משנים העשר הלך אל־ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃
Mar 14:11 והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת־לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃
Mar 14:12 ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את־הפסח ונלכה ונכין׃
Mar 14:13 וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו׃
Mar 14:14 ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשר אכל שם את־הפסח עם־תלמידי׃
Mar 14:15 והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃
Mar 14:16 ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר אמר להם ויכינו את־הפסח׃
Mar 14:17 ויהי בערב ויבא עם־שנים העשר׃
Mar 14:18 ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם ימסרני והוא אכל אתי׃
Mar 14:19 ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃
Mar 14:20 ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃
Mar 14:21 הן בן־האדם הלך ילך ככתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו ימסר בן־האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃
Mar 14:22 ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃
Mar 14:23 ויקח את־הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃
Mar 14:24 ויאמר להם זה דמי דם־הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃
Mar 14:25 אמן אמר אני לכם שתה לא־אשתה עוד מפרי הגפן עד־היום ההוא אשר אשתה אתו חדש במלכות האלהים׃
Mar 14:26 ואחרי קראם את־ההלל ויצאו אל־הר הזיתים׃
Mar 14:27 ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את־הרעה ותפוצין הצאן׃
Mar 14:28 אך אחרי קומי מן־המתים אלך לפניכם הגלילה׃
Mar 14:29 ויאמר אליו פטרוס גם אם־יכשלו כלם אני לא אכשל׃
Mar 14:30 ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש־בי שלש פעמים׃
Mar 14:31 והוא התאמץ ויוסף לדבר ויאמר גם כי־יהיה עלי למות אתך כחש לא־אכחש בך וכן אמרו גם־כלם׃
Mar 14:32 ויבאו אל־חצר אחת ושמה גת־שמני ויאמר אל־תלמידיו שבו־לכם פה עד אשר אתפלל׃
Mar 14:33 ויקח אתו את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן ויחל להשתומם ולמוג׃
Mar 14:34 ויאמר אליהם נפשי מרה־לי עד־מות עמדו־פה ושקדו׃
Mar 14:35 ויעבר מעט משם והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם־יוכל היות תעבר מעליו השעה הזאת׃
Mar 14:36 ויאמר אבא אבי כל תוכל העבר־נא מעלי את־הכוס הזאת אך־לא את־אשר אני רוצה כי אם־את אשר־אתה׃
Mar 14:37 ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל־פטרוס שמעון התישן הכי־לא יכלת לשקד שעה אחת׃
Mar 14:38 שקדו והתפללו פן־תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃
Mar 14:39 ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד־הפעם כדברים ההמה׃
Mar 14:40 וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם כבדות ולא ידעו מה־יענהו׃
Mar 14:41 ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם נומו עוד ונוחו רב־לי כי־באה השעה הנה בן־האדם נמסר בידי חטאים׃
Mar 14:42 קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃
Mar 14:43 עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים והסופרים והזקנים׃
Mar 14:44 והמוסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא תפשו אתו והוליכהו אל־ימלט׃
Mar 14:45 הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק־לו׃
Mar 14:46 וישלחו־בו את־ידיהם ויתפשהו׃
Mar 14:47 ואחד מן־העמדים אצלו שלף את־חרבו ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו׃
Mar 14:48 ויען ישוע ויאמר אליהם כצאת על־פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃
Mar 14:49 ואני יום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען מלאת דברי הכתובים׃
Mar 14:50 ויעזבו אתו כלם וינוסו׃
Mar 14:51 ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את־ערותו ויאחזהו הנערים׃
Mar 14:52 ויעזב את־הסדין בידם וינס מפניהם ערם׃
Mar 14:53 ויוליכו את־ישוע אל־הכהן הגדול ויקהלו אליו כל־ראשי הכהנים והזקנים והסופרים׃
Mar 14:54 ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד־לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם־המשרתים ויתחמם נגד האור׃
Mar 14:55 וראשי הכהנים וכל־הסנהדרין בקשו עדות על־ישוע להמיתו ולא מצאו׃
Mar 14:56 כי רבים ענו בו עדות שקר אבל לא היו דבריהם מכונים׃
Mar 14:57 ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃
Mar 14:58 שמענו אתו אמר אני אהרס את־ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃
Mar 14:59 וגם־בזאת לא היתה עדותם מכונת׃
Mar 14:60 ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את־ישוע לאמר האינך משיב דבר מה־זה אלה ענים בך׃
Mar 14:61 והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן־המברך׃
Mar 14:62 ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את־בן־האדם יושב לימין הגבורה ובא עם־ענני השמים׃
Mar 14:63 ויקרע הכהן הגדול את־בגדיו ויאמר מה־לנו עוד לבקש עדים׃
Mar 14:64 הנה שמעתם את־הגדוף מה־דעתכם וירשיעהו כלם כי־חיב מיתה הוא׃
Mar 14:65 ויחלו מהם לרק בו ויחפו את־פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים אחזהו במכות על־הלחי׃
Mar 14:66 ויהי בהיות פטרוס בתחתית החצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃
Mar 14:67 ותרא את־פטרוס כי מתחמם הוא ותבט־בו ותאמר גם־אתה היית עם־הנצרי ישוע׃
Mar 14:68 ויכחש ויאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל־האולם ויקרא התרנגל׃
Mar 14:69 ותראהו השפחה ותאמר עוד אל־העמדים שם זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃
Mar 14:70 ומעט אחרי־כן גם־העמדים שם אמרו אל־פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף־גלילי אתה ולשונך כלשונם׃
Mar 14:71 ויחל להחרים את־נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את־האיש הזה אשר דברתם׃
Mar 14:72 והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את־הדבר אשר אמר־לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם על־לבו ויב׃