Yeshayahu 66:1-24
Yes 66:1 כה אמר יהוה השׁמים כסאי והארץ הדם רגלי אי־זה בית אשׁר תבנו־לי ואי־זה מקום מנוחתי׃
Yes 66:2 ואת־כל־אלה ידי עשׂתה ויהיו כל־אלה נאם־יהוה ואל־זה אביט אל־עני ונכה־רוח וחרד על־דברי׃
Yes 66:3 שׁוחט השׁור מכה־אישׁ זובח השׂה ערף כלב מעלה מנחה דם־חזיר מזכיר לבנה מברך און גם־המה בחרו בדרכיהם ובשׁקוציהם נפשׁם חפצה׃
Yes 66:4 גם־אני אבחר בתעלליהם ומגורתם אביא להם יען קראתי ואין עונה דברתי ולא שׁמעו ויעשׂו הרע בעיני ובאשׁר לא־חפצתי בחרו׃
Yes 66:5 שׁמעו דבר־יהוה החרדים אל־דברו אמרו אחיכם שׂנאיכם מנדיכם למען שׁמי יכבד יהוה ונראה בשׂמחתכם והם יבשׁו׃
Yes 66:6 קול שׁאון מעיר קול מהיכל קול יהוה משׁלם גמול לאיביו׃
Yes 66:7 בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר׃
Yes 66:8 מי־שׁמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם־יולד גוי פעם אחת כי־חלה גם־ילדה ציון את־בניה׃
Yes 66:9 האני אשׁביר ולא אוליד יאמר יהוה אם־אני המוליד ועצרתי אמר אלהיך׃
Yes 66:10 שׂמחו את־ירושׁלם וגילו בה כל־אהביה שׂישׂו אתה משׂושׂ כל־המתאבלים עליה׃
Yes 66:11 למען תינקו ושׂבעתם משׁד תנחמיה למען תמצו והתענגתם מזיז כבודה׃
Yes 66:12 כי־כה אמר יהוה הנני נטה־אליה כנהר שׁלום וכנחל שׁוטף כבוד גוים וינקתם על־צד תנשׂאו ועל־ברכים תשׁעשׁעו׃
Yes 66:13 כאישׁ אשׁר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושׁלם תנחמו׃
Yes 66:14 וראיתם ושׂשׂ לבכם ועצמותיכם כדשׁא תפרחנה ונודעה יד־יהוה את־עבדיו וזעם את־איביו׃
Yes 66:15 כי־הנה יהוה באשׁ יבוא וכסופה מרכבתיו להשׁיב בחמה אפו וגערתו בלהבי־אשׁ׃
Yes 66:16 כי באשׁ יהוה נשׁפט ובחרבו את־כל־בשׂר ורבו חללי יהוה׃
Yes 66:17 המתקדשׁים והמטהרים אל־הגנות אחר אחד בתוך אכלי בשׂר החזיר והשׁקץ והעכבר יחדו יספו נאם־יהוה׃
Yes 66:18 ואנכי מעשׂיהם ומחשׁבתיהם באה לקבץ את־כל־הגוים והלשׁנות ובאו וראו את־כבודי׃
Yes 66:19 ושׂמתי בהם אות ושׁלחתי מהם פליטים אל־הגוים תרשׁישׁ פול ולוד משׁכי קשׁת תבל ויון האיים הרחקים אשׁר לא־שׁמעו את־שׁמעי ולא־ראו את־כבודי והגידו את־כבודי בגוים׃
Yes 66:20 והביאו את־כל־אחיכם מכל־הגוים מנחה ליהוה בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשׁי ירושׁלם אמר יהוה כאשׁר יביאו בני ישׂראל את־המנחה בכלי טהור בית יהוה׃
Yes 66:21 וגם־מהם אקח לכהנים ללוים אמר יהוה׃
Yes 66:22 כי כאשׁר השׁמים החדשׁים והארץ החדשׁה אשׁר אני עשׂה עמדים לפני נאם־יהוה כן יעמד זרעכם ושׁמכם׃
Yes 66:23 והיה מדי־חדשׁ בחדשׁו ומדי שׁבת בשׁבתו יבוא כל־בשׂר להשׁתחות לפני אמר יהוה׃
Yes 66:24 ויצאו וראו בפגרי האנשׁים הפשׁעים בי כי תולעתם לא תמות ואשׁם לא תכבה והיו דראון לכל־בשׂר׃
Va'era Haftarah 2
Yeshayahu 66:1-24
Yes 66:1 Thus said יהוה, “The heavens are My throne, and the earth is My footstool. Where is this house that you build for Me? And where is this place of My rest?Yes 66:2 “And all these My hand have made, and all these that exist,” declares יהוה. “Yet to such a one I look: on him who is poor and bruised of spirit, and who trembles at My Word.
Yes 66:3 “But whoever slaughters the bull slays a man; whoever slaughters the lamb breaks a dog’s neck; whoever brings a grain offering – pig’s blood; whoever burns incense blesses an idol. Indeed, they have chosen their own ways, and their being delights in their abominations.
Yes 66:4 “I shall also choose their punishments, and bring their fears on them. Because I called, but no one answered. I spoke and they did not hear, and they did evil before My eyes, and chose what was displeasing to Me.”
Yes 66:5 Hear the Word of יהוה, you who tremble at His Word, “Your brothers who hate you, who cast you out for My Name’s sake, said, ‘Let יהוה be esteemed, so that we see your joy.’ But they are put to shame.”
Yes 66:6 “A roaring sound from the city, a voice from the Hĕḵal, the voice of יהוה, repaying His enemies!
Yes 66:7 “Before she laboured, she gave birth; before a pain came to her, she was delivered of a male child.
Yes 66:8 “Who has heard the like of this? Who has seen the like of these? Is a land brought forth in one day? Is a nation born at once? For as soon as Tsiyon laboured, she gave birth to her children.
Yes 66:9 “Shall I bring to birth, and not give delivery?” says יהוה. “Shall I who give delivery restrain birth?” said your Elohim.
Yes 66:10 “Rejoice with Yerushalayim, and be glad with her, all you who love her; rejoice greatly with her, all you who mourn for her;
Yes 66:11 so that you feed, and shall be satisfied with the breast of her comforts, so that you drink deeply, and shall delight yourselves in her overflowing esteem.”
Yes 66:12 For thus said יהוה, “See, I am extending peace to her like a river, and the esteem of the goyim like a flowing stream. And you shall feed; you shall be carried on the side, and be fondled on her knees.
Yes 66:13 “As one whom his mother comforts, so I comfort you. And in Yerushalayim you are comforted.”
Yes 66:14 “And you shall see, and your heart shall rejoice, and your bones flourish as tender grass. And the hand of יהוה shall be known to His servants, and His displeasure to His enemies.
Yes 66:15 “For look, יהוה comes with fire and with His chariots, like a whirlwind, to render His displeasure with burning, and His rebuke with flames of fire.
Yes 66:16 “For by fire and by His sword יהוה shall judge all flesh, and the slain of יהוה shall be many –
Yes 66:17 those who set themselves apart and cleanse themselves at the gardens after ‘One’ in the midst, eating flesh of pigs and the abomination and the mouse, are snatched away, together,” declares יהוה.
Yes 66:18 “And I, because of their works and their imaginations, am coming to gather all nations and tongues. And they shall come and see My esteem.
Yes 66:19 “And I shall set a sign among them, and shall send some of those who escape to the nations – Tarshish and Pul and Luḏ, who draw the bow, and Tuḇal and Yawan, the coastlands afar off who have not heard My report nor seen My esteem. And they shall declare My esteem among the goyim.
Yes 66:20 “And they shall bring all your brothers as an offering to יהוה out of all the goyim, on horses and in chariots and in litters, on mules and on camels, to My kadosh mountain Yerushalayim,” declares יהוה, “as the children of Yisra’ĕl bring an offering in a clean vessel into the House of יהוה.
Yes 66:21 “And from them too I shall take for kohanim – for Lĕwites,” declares יהוה.
Yes 66:22 “For as the new heavens and the new earth that I make stand before Me,” declares יהוה, “so your seed and your name shall stand.
Yes 66:23 “And it shall be that from New Moon to New Moon, and from Sabbath to Sabbath, all flesh shall come to worship before Me,” declares יהוה.
Yes 66:24 “And they shall go forth and look upon the corpses of the men who have transgressed against Me. For their worm shall not die, and their fire not be quenched. And they shall be repulsive to all flesh!”
Shemot Gospel (Hebrew)
Mark 1-2
Mar 1:1 תחלת בשורת ישוע המשיח בן־האלהים׃
Mar 1:2 ככתוב בנביאים הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך׃
Mar 1:3 קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
Mar 1:4 יוחנן היה טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת חטאים׃
Mar 1:5 ותצא אליו כל־ארץ יהודה ובני ירושלים ויטבלו כלם על־ידו בנהר הירדן מתודים את־חטאתם׃
Mar 1:6 ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃
Mar 1:7 ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר קטנתי מלכרע להתיר את־שרוך נעליו׃
Mar 1:8 אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש׃
Mar 1:9 ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על־ידי יוחנן בירדן׃
Mar 1:10 ויהי אך־עלה עלה מן־המים וירא השמים והנה נפתחו והרוח כיונה ירדת עליו׃
Mar 1:11 ויהי קול מן־השמים אתה בני ידידי אשר רציתי־בו׃
Mar 1:12 ומהר הוציאו הרוח המדברה׃
Mar 1:13 ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם־החיות והמלאכים שרתוהו׃
Mar 1:14 ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את־בשורת מלכות האלהים ויאמר׃
Mar 1:15 מלאה העת וקרבה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃
Mar 1:16 ויהי בהתהלכו על־יד ים־הגליל וירא והנה שמעון ואנדרי אחי שמעון פרשים מצודה בים כי דיגים היו׃
Mar 1:17 ויאמר אליהם ישוע לכו אחרי ואתנכם דיגי אנשים׃
Mar 1:18 ויעזבו מהר את־מכמרתיהם וילכו אחריו׃
Mar 1:19 ויהי כעברו מעט משם וירא את־יעקב בן־זבדי ואת־יוחנן אחיו וגם־המה באניה ומתקנים את־המכמרות׃
Mar 1:20 וימהר ויקרא אליהם ויעזבו את־זבדי אביהם באניה עם־השכירים וילכו אחריו׃
Mar 1:21 ויבאו אל־כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד׃
Mar 1:22 וישתוממו על־תורתו כי־היה מלמדם כאיש שלטון ולא כספרים׃
Mar 1:23 ואיש היה שם בבית הכנסת שלהם אשר־רוח טמאה בו ויזעק לאמר׃
Mar 1:24 אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי להאבידנו באת ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃
Mar 1:25 ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃
Mar 1:26 ויסחבהו רוח הטמאה ויזעק בקול גדול ויצא ממנו׃
Mar 1:27 ויבהלו כלם וישאלו איש את־רעהו לאמר מה־זאת מה־היא התורה החדשה אשר אף־לרוחות הטמאה מצוה הוא בגבורה והנה שמעות לו׃
Mar 1:28 ויצא שמעו מהר בכל־סביבות ארץ הגליל׃
Mar 1:29 ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי עם יעקב ויוחנן׃
Mar 1:30 וחותנת שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו וידברו אליו עליה׃
Mar 1:31 ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם׃
Mar 1:32 ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל־החולים ואת אחוזי השדים׃
Mar 1:33 וכל־העיר נאספו יחדו פתח הבית׃
Mar 1:34 וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא־נתן את־השדים לדבר כי ידעהו׃
Mar 1:35 וישכם בבקר בעוד נשף ויצא וילך אל־מקום חרבה ויתפלל שם׃
Mar 1:36 וירדפו אחריו שמעון והאנשים אשר אתו׃
Mar 1:37 וימצאהו ויאמרו אליו הנה כלם מבקשים אותך׃
Mar 1:38 ויאמר אליהם לכו ונלכה אל־ערי הפרזות הקרבות ואקרא גם־שם כי בעבור־זאת יצאתי׃
Mar 1:39 ויהי קרא בכנסיותיהם בכל־הגליל ויגרש את־השדים׃
Mar 1:40 ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על־ברכיו ויאמר לו אם־תרצה תוכל לטהרני׃
Mar 1:41 וירחם עליו ישוע וישלח ידו ויגע־בו ויאמר רצה אנכי טהר׃
Mar 1:42 עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר׃
Mar 1:43 ויגער־בו וימהר להוציאו החוצה׃
Mar 1:44 ויאמר אליו ראה אל־תגיד לאיש דבר ולך הראה אל־הכהן והקרב לטהרתך את אשר־צוה משה לעדות להם׃
Mar 1:45 והוא יצא ויחל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא־יכל לבוא עוד אל־עיר לעיני העם וישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל־עבריו מסביב׃
Mar 2:1 ויהי מימים ויבא שנית אל־כפר נחום וישמעו כי־הוא בבית׃
Mar 2:2 ויאספו רבים מהרה עד־אפס מקום לעמד אף־לפני הפתח וידבר אליהם את־הדבר׃
Mar 2:3 ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃
Mar 2:4 ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את־הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את־המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃
Mar 2:5 ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים בני נסלחו־לך חטאתיך׃
Mar 2:6 ושם אנשים מן־הסופרים ישבים ויאמרו בלבם׃
Mar 2:7 מה־לזה כי ידבר גדופים כאלה מי יכל לסלח לחטאים כי אם האלהים לבדו׃
Mar 2:8 וידע ישוע ברוחו כי־כן חשבים בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃
Mar 2:9 מה הנקל האמר אל־נכה האברים נסלחו־לך חטאתיך אם־אמור קום שא את משכבך והתהלך׃
Mar 2:10 ולמען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן לסלח לחטאים בארץ ויאמר אל־נכה האברים׃
Mar 2:11 לך אני אמר קום שא את־משכבך ולך אל־ביתך׃
Mar 2:12 ויקם פתאם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם עד כי־תמהו כלם וישבחו את־האלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת׃
Mar 2:13 וישב ויצא אל־יד הים ויבאו אליו כל־העם וילמדם׃
Mar 2:14 ויהי בעברו וירא את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃
Mar 2:15 ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ועם־תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו׃
Mar 2:16 והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם־המוכסים והחטאים ויאמרו אל־תלמידיו מה־לרבכם כי אכל ושתה הוא עם־המוכסים והחטאים׃
Mar 2:17 וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם־החטאים (לתשובה)׃
Mar 2:18 ותלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים היו מרבים לצום ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים׃
Mar 2:19 ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל־ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום׃
Mar 2:20 הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם׃
Mar 2:21 אין־אדם תפר טלאי בד חדש על־שמלה בלה כי אם־כן ינתק מלויו החדש מן־הבלה ויתרחב הקרע׃
Mar 2:22 ואין אדם נתן יין חדש בנאדות בלים כי אם־כן יבקע היין החדש את־הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל יין חדש ינתן בנאדות חדשים׃
Mar 2:23 ויהי כעברו בשבת בין השדות ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃
Mar 2:24 ויאמרו אליו הפרושים ראה מה־המה עשים בשבת את אשר־לא יעשה׃
Mar 2:25 ויאמר אליהם הכי לא קראתם את־אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואנשיו׃
Mar 2:26 אשר בא אל־בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים אשר לא נתן לאכלה כי אם־לכהנים ויתן גם־לאנשים אשר אתו׃
Mar 2:27 ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃
Mar 2:28 לכן אדון בן־האדם גם לשבת׃
Mar 1:1 תחלת בשורת ישוע המשיח בן־האלהים׃
Mar 1:2 ככתוב בנביאים הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך׃
Mar 1:3 קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
Mar 1:4 יוחנן היה טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת חטאים׃
Mar 1:5 ותצא אליו כל־ארץ יהודה ובני ירושלים ויטבלו כלם על־ידו בנהר הירדן מתודים את־חטאתם׃
Mar 1:6 ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃
Mar 1:7 ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר קטנתי מלכרע להתיר את־שרוך נעליו׃
Mar 1:8 אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש׃
Mar 1:9 ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על־ידי יוחנן בירדן׃
Mar 1:10 ויהי אך־עלה עלה מן־המים וירא השמים והנה נפתחו והרוח כיונה ירדת עליו׃
Mar 1:11 ויהי קול מן־השמים אתה בני ידידי אשר רציתי־בו׃
Mar 1:12 ומהר הוציאו הרוח המדברה׃
Mar 1:13 ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם־החיות והמלאכים שרתוהו׃
Mar 1:14 ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את־בשורת מלכות האלהים ויאמר׃
Mar 1:15 מלאה העת וקרבה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃
Mar 1:16 ויהי בהתהלכו על־יד ים־הגליל וירא והנה שמעון ואנדרי אחי שמעון פרשים מצודה בים כי דיגים היו׃
Mar 1:17 ויאמר אליהם ישוע לכו אחרי ואתנכם דיגי אנשים׃
Mar 1:18 ויעזבו מהר את־מכמרתיהם וילכו אחריו׃
Mar 1:19 ויהי כעברו מעט משם וירא את־יעקב בן־זבדי ואת־יוחנן אחיו וגם־המה באניה ומתקנים את־המכמרות׃
Mar 1:20 וימהר ויקרא אליהם ויעזבו את־זבדי אביהם באניה עם־השכירים וילכו אחריו׃
Mar 1:21 ויבאו אל־כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד׃
Mar 1:22 וישתוממו על־תורתו כי־היה מלמדם כאיש שלטון ולא כספרים׃
Mar 1:23 ואיש היה שם בבית הכנסת שלהם אשר־רוח טמאה בו ויזעק לאמר׃
Mar 1:24 אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי להאבידנו באת ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃
Mar 1:25 ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃
Mar 1:26 ויסחבהו רוח הטמאה ויזעק בקול גדול ויצא ממנו׃
Mar 1:27 ויבהלו כלם וישאלו איש את־רעהו לאמר מה־זאת מה־היא התורה החדשה אשר אף־לרוחות הטמאה מצוה הוא בגבורה והנה שמעות לו׃
Mar 1:28 ויצא שמעו מהר בכל־סביבות ארץ הגליל׃
Mar 1:29 ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי עם יעקב ויוחנן׃
Mar 1:30 וחותנת שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו וידברו אליו עליה׃
Mar 1:31 ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם׃
Mar 1:32 ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל־החולים ואת אחוזי השדים׃
Mar 1:33 וכל־העיר נאספו יחדו פתח הבית׃
Mar 1:34 וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא־נתן את־השדים לדבר כי ידעהו׃
Mar 1:35 וישכם בבקר בעוד נשף ויצא וילך אל־מקום חרבה ויתפלל שם׃
Mar 1:36 וירדפו אחריו שמעון והאנשים אשר אתו׃
Mar 1:37 וימצאהו ויאמרו אליו הנה כלם מבקשים אותך׃
Mar 1:38 ויאמר אליהם לכו ונלכה אל־ערי הפרזות הקרבות ואקרא גם־שם כי בעבור־זאת יצאתי׃
Mar 1:39 ויהי קרא בכנסיותיהם בכל־הגליל ויגרש את־השדים׃
Mar 1:40 ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על־ברכיו ויאמר לו אם־תרצה תוכל לטהרני׃
Mar 1:41 וירחם עליו ישוע וישלח ידו ויגע־בו ויאמר רצה אנכי טהר׃
Mar 1:42 עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר׃
Mar 1:43 ויגער־בו וימהר להוציאו החוצה׃
Mar 1:44 ויאמר אליו ראה אל־תגיד לאיש דבר ולך הראה אל־הכהן והקרב לטהרתך את אשר־צוה משה לעדות להם׃
Mar 1:45 והוא יצא ויחל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא־יכל לבוא עוד אל־עיר לעיני העם וישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל־עבריו מסביב׃
Mar 2:1 ויהי מימים ויבא שנית אל־כפר נחום וישמעו כי־הוא בבית׃
Mar 2:2 ויאספו רבים מהרה עד־אפס מקום לעמד אף־לפני הפתח וידבר אליהם את־הדבר׃
Mar 2:3 ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃
Mar 2:4 ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את־הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את־המשכב אשר שכב עליה נכה האברים׃
Mar 2:5 ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים בני נסלחו־לך חטאתיך׃
Mar 2:6 ושם אנשים מן־הסופרים ישבים ויאמרו בלבם׃
Mar 2:7 מה־לזה כי ידבר גדופים כאלה מי יכל לסלח לחטאים כי אם האלהים לבדו׃
Mar 2:8 וידע ישוע ברוחו כי־כן חשבים בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃
Mar 2:9 מה הנקל האמר אל־נכה האברים נסלחו־לך חטאתיך אם־אמור קום שא את משכבך והתהלך׃
Mar 2:10 ולמען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן לסלח לחטאים בארץ ויאמר אל־נכה האברים׃
Mar 2:11 לך אני אמר קום שא את־משכבך ולך אל־ביתך׃
Mar 2:12 ויקם פתאם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם עד כי־תמהו כלם וישבחו את־האלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת׃
Mar 2:13 וישב ויצא אל־יד הים ויבאו אליו כל־העם וילמדם׃
Mar 2:14 ויהי בעברו וירא את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃
Mar 2:15 ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ועם־תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו׃
Mar 2:16 והסופרים והפרושים ראו אתו אכל עם־המוכסים והחטאים ויאמרו אל־תלמידיו מה־לרבכם כי אכל ושתה הוא עם־המוכסים והחטאים׃
Mar 2:17 וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החלים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם־החטאים (לתשובה)׃
Mar 2:18 ותלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים היו מרבים לצום ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים׃
Mar 2:19 ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל־ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום׃
Mar 2:20 הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם׃
Mar 2:21 אין־אדם תפר טלאי בד חדש על־שמלה בלה כי אם־כן ינתק מלויו החדש מן־הבלה ויתרחב הקרע׃
Mar 2:22 ואין אדם נתן יין חדש בנאדות בלים כי אם־כן יבקע היין החדש את־הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל יין חדש ינתן בנאדות חדשים׃
Mar 2:23 ויהי כעברו בשבת בין השדות ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃
Mar 2:24 ויאמרו אליו הפרושים ראה מה־המה עשים בשבת את אשר־לא יעשה׃
Mar 2:25 ויאמר אליהם הכי לא קראתם את־אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואנשיו׃
Mar 2:26 אשר בא אל־בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים אשר לא נתן לאכלה כי אם־לכהנים ויתן גם־לאנשים אשר אתו׃
Mar 2:27 ויאמר אליהם השבת נתנה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃
Mar 2:28 לכן אדון בן־האדם גם לשבת׃
Shemot Gospel
Mark 1-2
Mar 1:1 The beginning of the Besorah of יהושע HaMoshiach, the Son of Elohim.
Mar 1:2 As it has been written in the Nevi'im, “See, I send My messenger before Your face, who shall prepare Your way before You,1
Footnote: 1Mal. 3:1.
Mar 1:3 a voice of one crying in the wilderness, ‘Prepare the way of יהוה, make His paths straight.’ ”1
Footnote: 1Isa. 40:3.
Mar 1:4 Yocḥanan came mikvah-ing in the wilderness and proclaiming a mikvah of repentance for the forgiveness of sins.
Mar 1:5 And all the country of Yehuḏah, and those of Yerushalayim, went out to him and were all mikvah-ed by him in the Yardĕn River, confessing their sins.
Mar 1:6 And Yocḥanan was clothed with camel’s hair and a leather girdle around his waist, and eating locusts and wild honey.
Mar 1:7 And he proclaimed, saying, “After me comes One who is mightier than I, whose sandal strap I am not worthy to stoop down and loosen.
Mar 1:8 “I indeed did immerse you in water, but He shall immerse you in Ruach HaKadosh.”
Mar 1:9 And it came to be in those days that יהושע came from Natsareth of Galil, and was mikvah-ed by Yocḥanan in the Yardĕn.
Mar 1:10 And immediately, coming up from the water, He saw the heavens being torn open and the Ruach coming down on Him like a dove.
Mar 1:11 And a voice came out of HaShamayim, “You are My Son, the Beloved, in whom I did delight.”
Mar 1:12 And immediately the Ruach drove Him into the wilderness.
Mar 1:13 And He was there in the wilderness forty days, tried by HaSatan, and was with the wild beasts. And the Malachim attended Him.
Mar 1:14 And after Yocḥanan was delivered up, יהושע came to Galil, proclaiming the Besorah of the reign of Elohim,
Mar 1:15 and saying, “The time has been filled, and the reign of Elohim has come near. Repent, and believe in the Besorah.”
Mar 1:16 And walking by the Sea of Galil, He saw Shimʽon, and Andri his brother, casting a net into the sea, for they were fishers.
Mar 1:17 And יהושע said to them, “Come, follow Me, and I shall make you become fishers of men.”
Mar 1:18 And immediately they left their nets and followed Him.
Mar 1:19 And having gone on a little from there, He saw Yaʽakovthe son of Zaḇdai, and Yocḥanan his brother, and they were in the boat mending their nets.
Mar 1:20 And immediately He called them, and leaving their father Zaḇdai in the boat with the hired servants, they went after Him.
Mar 1:21 And they went into Kephar Naḥum, and immediately on the Shabbat He went into the congregation and taught.
Mar 1:22 And they were astonished at His teaching, for He was teaching them as possessing authority, and not as the scribes.
Mar 1:23 And there was a man in their congregation with an unclean spirit, and he cried out,
Mar 1:24 saying, “Ha! What have we to do with You, יהושע of Natsareth? Did You come to destroy us? I know who You are: the Kadosh One of Elohim!”
Mar 1:25 And יהושע rebuked him, saying, “Be silenced, and come out of him!”
Mar 1:26 And throwing him into convulsions, the unclean spirit called out with a loud voice, and came out of him.
Mar 1:27 And they were all so amazed, as to reason among themselves, saying, “What is this, a fresh teaching? With authority He commands even the unclean spirits, and they obey Him!”
Mar 1:28 And news about Him immediately spread into all the country around Galil.
Mar 1:29 And coming out of the congregation, they went straight to the house of Shimʽon and Andri, with Yaʽakov and Yocḥanan.
Mar 1:30 And the mother-in-law of Shimʽon lay sick with inflammation, and immediately they spoke to Him about her.
Mar 1:31 And having come, He took her by the hand and lifted her up, and immediately the inflammation left her, and she served them.
Mar 1:32 And when evening came, when the sun had set, they brought to Him all who were sick and those who were demon-possessed.
Mar 1:33 And the entire city had gathered at the door.
Mar 1:34 And He healed many who were sick with various diseases, and cast out many demons, and was not allowing the demons to speak, because they knew Him.
Mar 1:35 And having risen very early in the morning, while still dark, He went out, and went away to a lonely place, and there He prayed.
Mar 1:36 And Shimʽon and those who were with Him searched for Him,
Mar 1:37 and when they found Him, they said to Him, “All are seeking You.”
Mar 1:38 And He said to them, “Let us go into the neighboring towns, so that I proclaim there also, because for this I have come forth.”
Mar 1:39 And He was proclaiming in their congregations, in all Galil, and casting out demons.
Mar 1:40 And a leper came to Him, calling upon Him, kneeling down to Him and saying to Him, “If You desire, You are able to make me clean.”
Mar 1:41 And יהושע, moved with compassion, stretched out His hand and touched him, and said to him, “I desire it. Be cleansed.”
Mar 1:42 And immediately the leprosy left him, and he was cleansed.
Mar 1:43 And having strictly warned him, He immediately sent him away,
Mar 1:44 and said to him, “See, say none at all to anyone, but go show yourself to the kohen, and offer for your cleansing what Mosheh ordered, as a witness to them.”
Mar 1:45 But he went out and began to publish it so much, and to spread the word, that יהושע was no longer able to openly enter the city, but was outside in lonely places. Yet they came to Him from all directions.
Mar 2:1 And some days later He again entered into Kephar Naḥum, and it was heard that He was in the house.
Mar 2:2 And so many gathered together, that there was no more room, not even at the door. And He spoke the Word to them.
Mar 2:3 And they came to Him, bringing a paralytic, carried by four.
Mar 2:4 And not being able to come near Him because of the crowd, they uncovered the roof where He was. And when they had broken through, they let down the bed on which the paralytic was lying.
Mar 2:5 And when יהושע saw their belief, He said to the paralytic, “Son, your sins are forgiven you.”
Mar 2:6 Now some of the scribes were sitting there, and reasoning in their hearts,
Mar 2:7 “Why does this One talk like this? He is blaspheming! Who is able to forgive sins but Elohim alone?”
Mar 2:8 And immediately יהושע, knowing in His spirit that they were reasoning that way within themselves, said to them, “Why do you reason about all this in your hearts?
Mar 2:9 “Which is easier, to say to the paralytic, ‘Your sins are forgiven,’ or to say, ‘Rise, take up your bed and walk’?
Mar 2:10 “But in order for you to know that the Son of Aḏam possesses authority on earth to forgive sins...” He said to the paralytic,
Mar 2:11 “I say to you, rise, take up your bed, and go to your house.”
Mar 2:12 And he rose straightaway, and took up the bed, and went out before all, so that all were amazed and praised Elohim, saying, “We have never seen the like of it!”
Mar 2:13 And He went out again by the sea, and all the crowd was coming to Him, and He taught them.
Mar 2:14 And passing by, He saw Lĕwi the son of Alphai sitting at the tax office, and said to him, “Follow Me.” And having risen he followed Him.
Mar 2:15 And it came to be, as He sat at the table at his house, that many tax collectors and sinners also sat with יהושע and His talmidim, for there were many, and they followed Him.
Mar 2:16 And when the scribes and Pharisees saw Him eating with the tax collectors and sinners, they said to His talmidim, “Why does He eat and drink with tax collectors and sinners?”
Mar 2:17 And hearing this, יהושע said to them, “Those who are healthy have no need of a healer, but those who are sick. I did not come to call the righteous to repentance, but sinners.”
Mar 2:18 And the talmidim of Yocḥanan and of the Pharisees were fasting. And they came and said to Him, “Why do the talmidim of Yocḥanan and of the Pharisees fast, but Your talmidim do not fast?”
Mar 2:19 And יהושע said to them, “Are the friends of the bridegroom able to fast while the bridegroom is with them? As long as they have the bridegroom with them they are not able to fast.
Mar 2:20 “But the days shall come when the bridegroom shall be taken away from them, and then they shall fast in those days.
Mar 2:21 “And no one sews a piece of unshrunk cloth on an old garment, otherwise the renewed piece pulls away from the old, and the tear is made worse.
Mar 2:22 “And no one puts new wine into old wineskins, otherwise the new wine bursts the wineskins, and the wine runs out, and the wineskins are ruined. But new wine is to be put into fresh wineskins.”
Mar 2:23 And it came to be that He went through the grainfields on the Shabbat. And as they went His talmidim began to pluck heads of grain,
Mar 2:24 and the Pharisees said to Him, “Look, why do they do what is not right on the Shabbat?”
Mar 2:25 And He said to them, “Have you never read what Dawiḏ did when he had need and was hungry, he and those with him?
Mar 2:26 “How he went into the House of Elohim, while Eḇyathar was Kohen Gadol, and ate the showbread, which is not right to eat, except for the kohanim, and he gave it also to those who were with him?”
Mar 2:27 And He said to them, “The Shabbat was made for man, and not man for the Shabbat.
Mar 2:28 “So the Son of Aḏam is also Master of the Shabbat.”
1 Footnote: 1Mt. 12:8.
Mar 1:1 The beginning of the Besorah of יהושע HaMoshiach, the Son of Elohim.
Mar 1:2 As it has been written in the Nevi'im, “See, I send My messenger before Your face, who shall prepare Your way before You,1
Footnote: 1Mal. 3:1.
Mar 1:3 a voice of one crying in the wilderness, ‘Prepare the way of יהוה, make His paths straight.’ ”1
Footnote: 1Isa. 40:3.
Mar 1:4 Yocḥanan came mikvah-ing in the wilderness and proclaiming a mikvah of repentance for the forgiveness of sins.
Mar 1:5 And all the country of Yehuḏah, and those of Yerushalayim, went out to him and were all mikvah-ed by him in the Yardĕn River, confessing their sins.
Mar 1:6 And Yocḥanan was clothed with camel’s hair and a leather girdle around his waist, and eating locusts and wild honey.
Mar 1:7 And he proclaimed, saying, “After me comes One who is mightier than I, whose sandal strap I am not worthy to stoop down and loosen.
Mar 1:8 “I indeed did immerse you in water, but He shall immerse you in Ruach HaKadosh.”
Mar 1:9 And it came to be in those days that יהושע came from Natsareth of Galil, and was mikvah-ed by Yocḥanan in the Yardĕn.
Mar 1:10 And immediately, coming up from the water, He saw the heavens being torn open and the Ruach coming down on Him like a dove.
Mar 1:11 And a voice came out of HaShamayim, “You are My Son, the Beloved, in whom I did delight.”
Mar 1:12 And immediately the Ruach drove Him into the wilderness.
Mar 1:13 And He was there in the wilderness forty days, tried by HaSatan, and was with the wild beasts. And the Malachim attended Him.
Mar 1:14 And after Yocḥanan was delivered up, יהושע came to Galil, proclaiming the Besorah of the reign of Elohim,
Mar 1:15 and saying, “The time has been filled, and the reign of Elohim has come near. Repent, and believe in the Besorah.”
Mar 1:16 And walking by the Sea of Galil, He saw Shimʽon, and Andri his brother, casting a net into the sea, for they were fishers.
Mar 1:17 And יהושע said to them, “Come, follow Me, and I shall make you become fishers of men.”
Mar 1:18 And immediately they left their nets and followed Him.
Mar 1:19 And having gone on a little from there, He saw Yaʽakovthe son of Zaḇdai, and Yocḥanan his brother, and they were in the boat mending their nets.
Mar 1:20 And immediately He called them, and leaving their father Zaḇdai in the boat with the hired servants, they went after Him.
Mar 1:21 And they went into Kephar Naḥum, and immediately on the Shabbat He went into the congregation and taught.
Mar 1:22 And they were astonished at His teaching, for He was teaching them as possessing authority, and not as the scribes.
Mar 1:23 And there was a man in their congregation with an unclean spirit, and he cried out,
Mar 1:24 saying, “Ha! What have we to do with You, יהושע of Natsareth? Did You come to destroy us? I know who You are: the Kadosh One of Elohim!”
Mar 1:25 And יהושע rebuked him, saying, “Be silenced, and come out of him!”
Mar 1:26 And throwing him into convulsions, the unclean spirit called out with a loud voice, and came out of him.
Mar 1:27 And they were all so amazed, as to reason among themselves, saying, “What is this, a fresh teaching? With authority He commands even the unclean spirits, and they obey Him!”
Mar 1:28 And news about Him immediately spread into all the country around Galil.
Mar 1:29 And coming out of the congregation, they went straight to the house of Shimʽon and Andri, with Yaʽakov and Yocḥanan.
Mar 1:30 And the mother-in-law of Shimʽon lay sick with inflammation, and immediately they spoke to Him about her.
Mar 1:31 And having come, He took her by the hand and lifted her up, and immediately the inflammation left her, and she served them.
Mar 1:32 And when evening came, when the sun had set, they brought to Him all who were sick and those who were demon-possessed.
Mar 1:33 And the entire city had gathered at the door.
Mar 1:34 And He healed many who were sick with various diseases, and cast out many demons, and was not allowing the demons to speak, because they knew Him.
Mar 1:35 And having risen very early in the morning, while still dark, He went out, and went away to a lonely place, and there He prayed.
Mar 1:36 And Shimʽon and those who were with Him searched for Him,
Mar 1:37 and when they found Him, they said to Him, “All are seeking You.”
Mar 1:38 And He said to them, “Let us go into the neighboring towns, so that I proclaim there also, because for this I have come forth.”
Mar 1:39 And He was proclaiming in their congregations, in all Galil, and casting out demons.
Mar 1:40 And a leper came to Him, calling upon Him, kneeling down to Him and saying to Him, “If You desire, You are able to make me clean.”
Mar 1:41 And יהושע, moved with compassion, stretched out His hand and touched him, and said to him, “I desire it. Be cleansed.”
Mar 1:42 And immediately the leprosy left him, and he was cleansed.
Mar 1:43 And having strictly warned him, He immediately sent him away,
Mar 1:44 and said to him, “See, say none at all to anyone, but go show yourself to the kohen, and offer for your cleansing what Mosheh ordered, as a witness to them.”
Mar 1:45 But he went out and began to publish it so much, and to spread the word, that יהושע was no longer able to openly enter the city, but was outside in lonely places. Yet they came to Him from all directions.
Mar 2:1 And some days later He again entered into Kephar Naḥum, and it was heard that He was in the house.
Mar 2:2 And so many gathered together, that there was no more room, not even at the door. And He spoke the Word to them.
Mar 2:3 And they came to Him, bringing a paralytic, carried by four.
Mar 2:4 And not being able to come near Him because of the crowd, they uncovered the roof where He was. And when they had broken through, they let down the bed on which the paralytic was lying.
Mar 2:5 And when יהושע saw their belief, He said to the paralytic, “Son, your sins are forgiven you.”
Mar 2:6 Now some of the scribes were sitting there, and reasoning in their hearts,
Mar 2:7 “Why does this One talk like this? He is blaspheming! Who is able to forgive sins but Elohim alone?”
Mar 2:8 And immediately יהושע, knowing in His spirit that they were reasoning that way within themselves, said to them, “Why do you reason about all this in your hearts?
Mar 2:9 “Which is easier, to say to the paralytic, ‘Your sins are forgiven,’ or to say, ‘Rise, take up your bed and walk’?
Mar 2:10 “But in order for you to know that the Son of Aḏam possesses authority on earth to forgive sins...” He said to the paralytic,
Mar 2:11 “I say to you, rise, take up your bed, and go to your house.”
Mar 2:12 And he rose straightaway, and took up the bed, and went out before all, so that all were amazed and praised Elohim, saying, “We have never seen the like of it!”
Mar 2:13 And He went out again by the sea, and all the crowd was coming to Him, and He taught them.
Mar 2:14 And passing by, He saw Lĕwi the son of Alphai sitting at the tax office, and said to him, “Follow Me.” And having risen he followed Him.
Mar 2:15 And it came to be, as He sat at the table at his house, that many tax collectors and sinners also sat with יהושע and His talmidim, for there were many, and they followed Him.
Mar 2:16 And when the scribes and Pharisees saw Him eating with the tax collectors and sinners, they said to His talmidim, “Why does He eat and drink with tax collectors and sinners?”
Mar 2:17 And hearing this, יהושע said to them, “Those who are healthy have no need of a healer, but those who are sick. I did not come to call the righteous to repentance, but sinners.”
Mar 2:18 And the talmidim of Yocḥanan and of the Pharisees were fasting. And they came and said to Him, “Why do the talmidim of Yocḥanan and of the Pharisees fast, but Your talmidim do not fast?”
Mar 2:19 And יהושע said to them, “Are the friends of the bridegroom able to fast while the bridegroom is with them? As long as they have the bridegroom with them they are not able to fast.
Mar 2:20 “But the days shall come when the bridegroom shall be taken away from them, and then they shall fast in those days.
Mar 2:21 “And no one sews a piece of unshrunk cloth on an old garment, otherwise the renewed piece pulls away from the old, and the tear is made worse.
Mar 2:22 “And no one puts new wine into old wineskins, otherwise the new wine bursts the wineskins, and the wine runs out, and the wineskins are ruined. But new wine is to be put into fresh wineskins.”
Mar 2:23 And it came to be that He went through the grainfields on the Shabbat. And as they went His talmidim began to pluck heads of grain,
Mar 2:24 and the Pharisees said to Him, “Look, why do they do what is not right on the Shabbat?”
Mar 2:25 And He said to them, “Have you never read what Dawiḏ did when he had need and was hungry, he and those with him?
Mar 2:26 “How he went into the House of Elohim, while Eḇyathar was Kohen Gadol, and ate the showbread, which is not right to eat, except for the kohanim, and he gave it also to those who were with him?”
Mar 2:27 And He said to them, “The Shabbat was made for man, and not man for the Shabbat.
Mar 2:28 “So the Son of Aḏam is also Master of the Shabbat.”
1 Footnote: 1Mt. 12:8.
Shemot Haftarah (Hebrew)
Yeshayahu 27:6-28:13, 29:22-23
Yes 27:6 הבאים ישׁרשׁ יעקב יציץ ופרח ישׂראל ומלאו פני־תבל תנובה׃
Yes 27:7 הכמכת מכהו הכהו אם־כהרג הרגיו הרג׃
Yes 27:8 בסאסאה בשׁלחה תריבנה הגה ברוחו הקשׁה ביום קדים׃
Yes 27:9 לכן בזאת יכפר עון־יעקב וזה כל־פרי הסר חטאתו בשׂומו כל־אבני מזבח כאבני־גר מנפצות לא־יקמו אשׁרים וחמנים׃
Yes 27:10 כי עיר בצורה בדד נוה משׁלח ונעזב כמדבר שׁם ירעה עגל ושׁם ירבץ וכלה סעפיה׃
Yes 27:11 ביבשׁ קצירה תשׁברנה נשׁים באות מאירות אותה כי לא עם־בינות הוא על־כן לא־ירחמנו עשׂהו ויצרו לא יחננו׃
Yes 27:12 והיה ביום ההוא יחבט יהוה משׁבלת הנהר עד־נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישׂראל׃
Yes 27:13 והיה ביום ההוא יתקע בשׁופר גדול ובאו האבדים בארץ אשׁור והנדחים בארץ מצרים והשׁתחוו ליהוה בהר הקדשׁ בירושׁלם׃
Yes 28:1 הוי עטרת גאות שׁכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשׁר על־ראשׁ גיא־שׁמנים הלומי יין׃
Yes 28:2 הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שׂער קטב כזרם מים כבירים שׁטפים הניח לארץ ביד׃
Yes 28:3 ברגלים תרמסנה עטרת גאות שׁכורי אפרים׃
Yes 28:4 והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשׁר על־ראשׁ גיא שׁמנים כבכורה בטרם קיץ אשׁר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃
Yes 28:5 ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשׁאר עמו׃
Yes 28:6 ולרוח משׁפט ליושׁב על־המשׁפט ולגבורה משׁיבי מלחמה שׁערה׃
Yes 28:7 וגם־אלה ביין שׁגו ובשׁכר תעו כהן ונביא שׁגו בשׁכר נבלעו מן־היין תעו מן־השׁכר שׁגו בראה פקו פליליה׃
Yes 28:8 כי כל־שׁלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום׃
Yes 28:9 את־מי יורה דעה ואת־מי יבין שׁמועה גמולי מחלב עתיקי משׁדים׃
Yes 28:10 כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שׁם זעיר שׁם׃
Yes 28:11 כי בלעגי שׂפה ובלשׁון אחרת ידבר אל־העם הזה׃
Yes 28:12 אשׁר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שׁמוע׃
Yes 28:13 והיה להם דבר־יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שׁם זעיר שׁם למען ילכו וכשׁלו אחור ונשׁברו ונוקשׁו ונלכדו׃
Yes 29:22 לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃
Yes 29:23 כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃
Yes 27:6 הבאים ישׁרשׁ יעקב יציץ ופרח ישׂראל ומלאו פני־תבל תנובה׃
Yes 27:7 הכמכת מכהו הכהו אם־כהרג הרגיו הרג׃
Yes 27:8 בסאסאה בשׁלחה תריבנה הגה ברוחו הקשׁה ביום קדים׃
Yes 27:9 לכן בזאת יכפר עון־יעקב וזה כל־פרי הסר חטאתו בשׂומו כל־אבני מזבח כאבני־גר מנפצות לא־יקמו אשׁרים וחמנים׃
Yes 27:10 כי עיר בצורה בדד נוה משׁלח ונעזב כמדבר שׁם ירעה עגל ושׁם ירבץ וכלה סעפיה׃
Yes 27:11 ביבשׁ קצירה תשׁברנה נשׁים באות מאירות אותה כי לא עם־בינות הוא על־כן לא־ירחמנו עשׂהו ויצרו לא יחננו׃
Yes 27:12 והיה ביום ההוא יחבט יהוה משׁבלת הנהר עד־נחל מצרים ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישׂראל׃
Yes 27:13 והיה ביום ההוא יתקע בשׁופר גדול ובאו האבדים בארץ אשׁור והנדחים בארץ מצרים והשׁתחוו ליהוה בהר הקדשׁ בירושׁלם׃
Yes 28:1 הוי עטרת גאות שׁכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשׁר על־ראשׁ גיא־שׁמנים הלומי יין׃
Yes 28:2 הנה חזק ואמץ לאדני כזרם ברד שׂער קטב כזרם מים כבירים שׁטפים הניח לארץ ביד׃
Yes 28:3 ברגלים תרמסנה עטרת גאות שׁכורי אפרים׃
Yes 28:4 והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשׁר על־ראשׁ גיא שׁמנים כבכורה בטרם קיץ אשׁר יראה הראה אותה בעודה בכפו יבלענה׃
Yes 28:5 ביום ההוא יהיה יהוה צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשׁאר עמו׃
Yes 28:6 ולרוח משׁפט ליושׁב על־המשׁפט ולגבורה משׁיבי מלחמה שׁערה׃
Yes 28:7 וגם־אלה ביין שׁגו ובשׁכר תעו כהן ונביא שׁגו בשׁכר נבלעו מן־היין תעו מן־השׁכר שׁגו בראה פקו פליליה׃
Yes 28:8 כי כל־שׁלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום׃
Yes 28:9 את־מי יורה דעה ואת־מי יבין שׁמועה גמולי מחלב עתיקי משׁדים׃
Yes 28:10 כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שׁם זעיר שׁם׃
Yes 28:11 כי בלעגי שׂפה ובלשׁון אחרת ידבר אל־העם הזה׃
Yes 28:12 אשׁר אמר אליהם זאת המנוחה הניחו לעיף וזאת המרגעה ולא אבוא שׁמוע׃
Yes 28:13 והיה להם דבר־יהוה צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו זעיר שׁם זעיר שׁם למען ילכו וכשׁלו אחור ונשׁברו ונוקשׁו ונלכדו׃
Yes 29:22 לכן כה־אמר יהוה אל־בית יעקב אשׁר פדה את־אברהם לא־עתה יבושׁ יעקב ולא עתה פניו יחורו׃
Yes 29:23 כי בראתו ילדיו מעשׂה ידי בקרבו יקדישׁו שׁמי והקדישׁו את־קדושׁ יעקב ואת־אלהי ישׂראל יעריצו׃
Shemot Haftarah
Yeshayahu 27:6-28:13; 29:22-23
Yes 27:6 Those who come He causes to take root in Yaʽakov, Yisra’ĕl shall blossom and bud. And they shall fill the face of the world with fruit.
Yes 27:7 Has He smitten him as He smote those who were smiting him? Or were they slain as those they had slaughtered?
Yes 27:8 In measure, by sending her away, You contended with her. He shall take away by His rough wind in the day of the east wind.
Yes 27:9 Therefore by this the crookedness of Yaʽakov is covered. And this is all the fruit of taking away his sin: when he makes all the stones of the altar like chalkstones that are beaten to dust – Ashĕrim and sun-pillars rise no more.
Yes 27:10 For the city of defence is lonely, a home forsaken and left like a wilderness – there the calf feeds, and there it lies down, and shall consume its branches.
Yes 27:11 When its twigs are dry, they are broken off, women come and set them on fire. For it is a people of no understanding, therefore He who made them has no compassion on them, and He who formed them shows them no favour.
Yes 27:12 And in that day it shall be that יהוה threshes, from the channel of the River to the wadi of Mitsrayim. And you shall be gathered one by one1, O children of Yisra’ĕl.
Footnote: 1Yer. 3:14-15. Yer 3:14 “Return, O backsliding children,” declares יהוה, “for I shall rule over you, and shall take you, one from a city and two from a clan, and shall bring you to Tsiyon. Yer 3:15 “And I shall give you shepherds according to My heart, and they shall feed you with knowledge and understanding
Yes 27:13 And in that day it shall be that a great shofar is blown, and those who were perishing in the land of Ashshur and the outcasts in the land of Mitsrayim shall come, and shall worship יהוה on the kadosh mountain, in Yerushalayim.
Yes 28:1 Woe to the proud crown of the drunkards of Ephrayim, and to the fading flower of its splendid comeliness that is on the head of the fertile valley, to those who are overcome with wine!
Yes 28:2 See, יהוה has one who is mighty and strong, like a downpour of hail and a destroying storm, like a flood of mighty waters overflowing, who casts down to the earth with the hand.
Yes 28:3 The proud crown of the drunkards of Ephrayim, is trampled under foot;
Yes 28:4 and the fading flower of its splendid comeliness that is on the head of the fertile valley, like the first fruit before the summer, which, when one sees it, he eats it up while it is still in his hand.
Yes 28:5 In that day יהוה Tseva'ot is for a crown of splendour and a turban of comeliness to the remnant of His people,
Yes 28:6 and a spirit of mishpat to him who sits in mishpat, and strength to those who turn back the battle at the gate.
Yes 28:7 And these too have gone astray through wine, and through strong drink wandered about. Priest and prophet have gone astray through strong drink, they are swallowed up by wine, they wander about through strong drink, they go astray in vision, they stumble in mishpat.
Yes 28:8 For all tables shall be covered with vomit, no place without filth.
Yes 28:9 Whom would He teach knowledge? And whom would He make to understand the message? Those weaned from milk, those taken from the breasts!
Yes 28:10 For it is: Tzav la-tzav, tzav la-tzav, kav la-kav, kav la-kav z`eir sham, z`eir sham [Precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, a little here, a little there].
Yes 28:11 For with a stammering lip and a foreign tongue He speaks to this people,
Yes 28:12 to whom He said, “This is the rest, give rest to the weary,” and, “This is the refreshing.” But they would not hear.
Yes 28:13 But the Word of יהוה was to them, “Command upon command, command upon command, line upon line, line upon line, here a little, there a little,” so that they go and shall stumble backward, and be broken and snared and taken captive.
Yes 29:22 Therefore thus said יהוה, who ransomed Av̱raham, concerning the house of Yaʽakov, “Yaʽakov is no longer put to shame, no longer does his face grow pale.
Yes 29:23 “For when he sees his children, the work of My hands, in his midst, they shall kodesh My Name, and kodesh the Kadosh One of Yaʽakov, and fear the Elohim of Yisra’ĕl.
Yes 27:6 Those who come He causes to take root in Yaʽakov, Yisra’ĕl shall blossom and bud. And they shall fill the face of the world with fruit.
Yes 27:7 Has He smitten him as He smote those who were smiting him? Or were they slain as those they had slaughtered?
Yes 27:8 In measure, by sending her away, You contended with her. He shall take away by His rough wind in the day of the east wind.
Yes 27:9 Therefore by this the crookedness of Yaʽakov is covered. And this is all the fruit of taking away his sin: when he makes all the stones of the altar like chalkstones that are beaten to dust – Ashĕrim and sun-pillars rise no more.
Yes 27:10 For the city of defence is lonely, a home forsaken and left like a wilderness – there the calf feeds, and there it lies down, and shall consume its branches.
Yes 27:11 When its twigs are dry, they are broken off, women come and set them on fire. For it is a people of no understanding, therefore He who made them has no compassion on them, and He who formed them shows them no favour.
Yes 27:12 And in that day it shall be that יהוה threshes, from the channel of the River to the wadi of Mitsrayim. And you shall be gathered one by one1, O children of Yisra’ĕl.
Footnote: 1Yer. 3:14-15. Yer 3:14 “Return, O backsliding children,” declares יהוה, “for I shall rule over you, and shall take you, one from a city and two from a clan, and shall bring you to Tsiyon. Yer 3:15 “And I shall give you shepherds according to My heart, and they shall feed you with knowledge and understanding
Yes 27:13 And in that day it shall be that a great shofar is blown, and those who were perishing in the land of Ashshur and the outcasts in the land of Mitsrayim shall come, and shall worship יהוה on the kadosh mountain, in Yerushalayim.
Yes 28:1 Woe to the proud crown of the drunkards of Ephrayim, and to the fading flower of its splendid comeliness that is on the head of the fertile valley, to those who are overcome with wine!
Yes 28:2 See, יהוה has one who is mighty and strong, like a downpour of hail and a destroying storm, like a flood of mighty waters overflowing, who casts down to the earth with the hand.
Yes 28:3 The proud crown of the drunkards of Ephrayim, is trampled under foot;
Yes 28:4 and the fading flower of its splendid comeliness that is on the head of the fertile valley, like the first fruit before the summer, which, when one sees it, he eats it up while it is still in his hand.
Yes 28:5 In that day יהוה Tseva'ot is for a crown of splendour and a turban of comeliness to the remnant of His people,
Yes 28:6 and a spirit of mishpat to him who sits in mishpat, and strength to those who turn back the battle at the gate.
Yes 28:7 And these too have gone astray through wine, and through strong drink wandered about. Priest and prophet have gone astray through strong drink, they are swallowed up by wine, they wander about through strong drink, they go astray in vision, they stumble in mishpat.
Yes 28:8 For all tables shall be covered with vomit, no place without filth.
Yes 28:9 Whom would He teach knowledge? And whom would He make to understand the message? Those weaned from milk, those taken from the breasts!
Yes 28:10 For it is: Tzav la-tzav, tzav la-tzav, kav la-kav, kav la-kav z`eir sham, z`eir sham [Precept by precept, precept by precept, line by line, line by line, a little here, a little there].
Yes 28:11 For with a stammering lip and a foreign tongue He speaks to this people,
Yes 28:12 to whom He said, “This is the rest, give rest to the weary,” and, “This is the refreshing.” But they would not hear.
Yes 28:13 But the Word of יהוה was to them, “Command upon command, command upon command, line upon line, line upon line, here a little, there a little,” so that they go and shall stumble backward, and be broken and snared and taken captive.
Yes 29:22 Therefore thus said יהוה, who ransomed Av̱raham, concerning the house of Yaʽakov, “Yaʽakov is no longer put to shame, no longer does his face grow pale.
Yes 29:23 “For when he sees his children, the work of My hands, in his midst, they shall kodesh My Name, and kodesh the Kadosh One of Yaʽakov, and fear the Elohim of Yisra’ĕl.
Shemot (Hebrew)
Shemot 1:1-6:1
Exo 1:1 ואלה שׁמות בני ישׂראל הבאים מצרימה את יעקב אישׁ וביתו באו׃
Exo 1:2 ראובן שׁמעון לוי ויהודה׃
Exo 1:3 ישׂשכר זבולן ובנימן׃
Exo 1:4 דן ונפתלי גד ואשׁר׃
Exo 1:5 ויהי כל־נפשׁ יצאי ירך־יעקב שׁבעים נפשׁ ויוסף היה במצרים׃
Exo 1:6 וימת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא׃
Exo 1:7 ובני ישׂראל פרו וישׁרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃
Exo 1:8 ויקם מלך־חדשׁ על־מצרים אשׁר לא־ידע את־יוסף׃
Exo 1:9 ויאמר אל־עמו הנה עם בני ישׂראל רב ועצום ממנו׃
Exo 1:10 הבה נתחכמה לו פן־ירבה והיה כי־תקראנה מלחמה ונוסף גם־הוא על־שׂנאינו ונלחם־בנו ועלה מן־הארץ׃
Exo 1:11 וישׂימו עליו שׂרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס׃
Exo 1:12 וכאשׁר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישׂראל׃
Exo 1:13 ויעבדו מצרים את־בני ישׂראל בפרך׃
Exo 1:14 וימררו את־חייהם בעבדה קשׁה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשׂדה את כל־עבדתם אשׁר־עבדו בהם בפרך׃
Exo 1:15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשׁר שׁם האחת שׁפרה ושׁם השׁנית פועה׃
Exo 1:16 ויאמר בילדכן את־העבריות וראיתן על־האבנים אם־בן הוא והמתן אתו ואם־בת הוא וחיה׃
Exo 1:17 ותיראן המילדת את־האלהים ולא עשׂו כאשׁר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את־הילדים׃
Exo 1:18 ויקרא מלך־מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשׂיתן הדבר הזה ותחיין את־הילדים׃
Exo 1:19 ותאמרן המילדת אל־פרעה כי לא כנשׁים המצרית העברית כי־חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃
Exo 1:20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃
Exo 1:21 ויהי כי־יראו המילדת את־האלהים ויעשׂ להם בתים׃
Exo 1:22 ויצו פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשׁליכהו וכל־הבת תחיון׃
Exo 2:1 וילך אישׁ מבית לוי ויקח את־בת־לוי׃
Exo 2:2 ותהר האשׁה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שׁלשׁה ירחים׃
Exo 2:3 ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשׂם בה את־הילד ותשׂם בסוף על־שׂפת היאר׃
Exo 2:4 ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשׂה לו׃
Exo 2:5 ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשׁלח את־אמתה ותקחה׃
Exo 2:6 ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃
Exo 2:7 ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשׁה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד׃
Exo 2:8 ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד׃
Exo 2:9 ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שׂכרך ותקח האשׁה הילד ותניקהו׃
Exo 2:10 ויגדל הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שׁמו משׁה ותאמר כי מן־המים משׁיתהו׃
Exo 2:11 ויהי בימים ההם ויגדל משׁה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא אישׁ מצרי מכה אישׁ־עברי מאחיו׃
Exo 2:12 ויפן כה וכה וירא כי אין אישׁ ויך את־המצרי ויטמנהו בחול׃
Exo 2:13 ויצא ביום השׁני והנה שׁני־אנשׁים עברים נצים ויאמר לרשׁע למה תכה רעך׃
Exo 2:14 ויאמר מי שׂמך לאישׁ שׂר ושׁפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשׁר הרגת את־המצרי ויירא משׁה ויאמר אכן נודע הדבר׃
Exo 2:15 וישׁמע פרעה את־הדבר הזה ויבקשׁ להרג את־משׁה ויברח משׁה מפני פרעה וישׁב בארץ־מדין וישׁב על־הבאר׃
Exo 2:16 ולכהן מדין שׁבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשׁקות צאן אביהן׃
Exo 2:17 ויבאו הרעים ויגרשׁום ויקם משׁה ויושׁען וישׁק את־צאנם׃
Exo 2:18 ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃
Exo 2:19 ותאמרן אישׁ מצרי הצילנו מיד הרעים וגם־דלה דלה לנו וישׁק את־הצאן׃
Exo 2:20 ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האישׁ קראן לו ויאכל לחם׃
Exo 2:21 ויואל משׁה לשׁבת את־האישׁ ויתן את־צפרה בתו למשׁה׃
Exo 2:22 ותלד בן ויקרא את־שׁמו גרשׁם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃
Exo 2:23 ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישׂראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שׁועתם אל־האלהים מן־העבדה׃
Exo 2:24 וישׁמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב׃
Exo 2:25 וירא אלהים את־בני ישׂראל וידע אלהים׃
Exo 3:1 ומשׁה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃
Exo 3:2 וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אשׁ מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באשׁ והסנה איננו אכל׃
Exo 3:3 ויאמר משׁה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃
Exo 3:4 וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משׁה משׁה ויאמר הנני׃
Exo 3:5 ויאמר אל־תקרב הלם שׁל־נעליך מעל רגליך כי המקום אשׁר אתה עומד עליו אדמת־קדשׁ הוא׃
Exo 3:6 ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משׁה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃
Exo 3:7 ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשׁר במצרים ואת־צעקתם שׁמעתי מפני נגשׂיו כי ידעתי את־מכאביו׃
Exo 3:8 וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבשׁ אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
Exo 3:9 ועתה הנה צעקת בני־ישׂראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשׁר מצרים לחצים אתם׃
Exo 3:10 ועתה לכה ואשׁלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישׂראל ממצרים׃
Exo 3:11 ויאמר משׁה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישׂראל ממצרים׃
Exo 3:12 ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שׁלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃
Exo 3:13 ויאמר משׁה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישׂראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שׁלחני אליכם ואמרו־לי מה־שׁמו מה אמר אלהם׃
Exo 3:14 ויאמר אלהים אל־משׁה אהיה אשׁר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישׂראל אהיה שׁלחני אליכם׃
Exo 3:15 ויאמר עוד אלהים אל־משׁה כה־תאמר אל־בני ישׂראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שׁלחני אליכם זה־שׁמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃
Exo 3:16 לך ואספת את־זקני ישׂראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשׂוי לכם במצרים׃
Exo 3:17 ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבשׁ׃
Exo 3:18 ושׁמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישׂראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שׁלשׁת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃
Exo 3:19 ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃
Exo 3:20 ושׁלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשׁר אעשׂה בקרבו ואחרי־כן ישׁלח אתכם׃
Exo 3:21 ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃
Exo 3:22 ושׁאלה אשׁה משׁכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושׂמלת ושׂמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃
Exo 4:1 ויען משׁה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישׁמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃
Exo 4:2 ויאמר אליו יהוה מזה בידך ויאמר מטה׃
Exo 4:3 ויאמר השׁליכהו ארצה וישׁלכהו ארצה ויהי לנחשׁ וינס משׁה מפניו׃
Exo 4:4 ויאמר יהוה אל־משׁה שׁלח ידך ואחז בזנבו וישׁלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃
Exo 4:5 למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
Exo 4:6 ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשׁלג׃
Exo 4:7 ויאמר השׁב ידך אל־חיקך וישׁב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שׁבה כבשׂרו׃
Exo 4:8 והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישׁמעו לקל האת הראשׁון והאמינו לקל האת האחרון׃
Exo 4:9 והיה אם־לא יאמינו גם לשׁני האתות האלה ולא ישׁמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושׁפכת היבשׁה והיו המים אשׁר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשׁת׃
Exo 4:10 ויאמר משׁה אל־יהוה בי אדני לא אישׁ דברים אנכי גם מתמול גם משׁלשׁם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשׁון אנכי׃
Exo 4:11 ויאמר יהוה אליו מי שׂם פה לאדם או מי־ישׂום אלם או חרשׁ או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃
Exo 4:12 ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשׁר תדבר׃
Exo 4:13 ויאמר בי אדני שׁלח־נא ביד־תשׁלח׃
Exo 4:14 ויחר־אף יהוה במשׁה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושׂמח בלבו׃
Exo 4:15 ודברת אליו ושׂמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשׁר תעשׂון׃
Exo 4:16 ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃
Exo 4:17 ואת־המטה הזה תקח בידך אשׁר תעשׂה־בו את־האתת׃
Exo 4:18 וילך משׁה וישׁב אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשׁובה אל־אחי אשׁר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשׁה לך לשׁלום׃
Exo 4:19 ויאמר יהוה אל־משׁה במדין לך שׁב מצרים כי־מתו כל־האנשׁים המבקשׁים את־נפשׁך׃
Exo 4:20 ויקח משׁה את־אשׁתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישׁב ארצה מצרים ויקח משׁה את־מטה האלהים בידו׃
Exo 4:21 ויאמר יהוה אל־משׁה בלכתך לשׁוב מצרימה ראה כל־המפתים אשׁר־שׂמתי בידך ועשׂיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישׁלח את־העם׃
Exo 4:22 ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישׂראל׃
Exo 4:23 ואמר אליך שׁלח את־בני ויעבדני ותמאן לשׁלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃
Exo 4:24 ויהי בדרך במלון ויפגשׁהו יהוה ויבקשׁ המיתו׃
Exo 4:25 ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃
Exo 4:26 וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃
Exo 4:27 ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משׁה המדברה וילך ויפגשׁהו בהר האלהים וישׁק־לו׃
Exo 4:28 ויגד משׁה לאהרן את כל־דברי יהוה אשׁר שׁלחו ואת כל־האתת אשׁר צוהו׃
Exo 4:29 וילך משׁה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישׂראל׃
Exo 4:30 וידבר אהרן את כל־הדברים אשׁר־דבר יהוה אל־משׁה ויעשׂ האתת לעיני העם׃
Exo 4:31 ויאמן העם וישׁמעו כי־פקד יהוה את־בני ישׂראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישׁתחוו׃
Exo 5:1 ואחר באו משׁה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל שׁלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃
Exo 5:2 ויאמר פרעה מי יהוה אשׁר אשׁמע בקלו לשׁלח את־ישׂראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישׂראל לא אשׁלח׃
Exo 5:3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שׁלשׁת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃
Exo 5:4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משׁה ואהרן תפריעו את־העם ממעשׂיו לכו לסבלתיכם׃
Exo 5:5 ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשׁבתם אתם מסבלתם׃
Exo 5:6 ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשׂים בעם ואת־שׁטריו לאמר׃
Exo 5:7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שׁלשׁם הם ילכו וקשׁשׁו להם תבן׃
Exo 5:8 ואת־מתכנת הלבנים אשׁר הם עשׂים תמול שׁלשׁם תשׂימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
Exo 5:9 תכבד העבדה על־האנשׁים ויעשׂו־בה ואל־ישׁעו בדברי־שׁקר׃
Exo 5:10 ויצאו נגשׂי העם ושׁטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
Exo 5:11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשׁר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
Exo 5:12 ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשׁשׁ קשׁ לתבן׃
Exo 5:13 והנגשׂים אצים לאמר כלו מעשׂיכם דבר־יום ביומו כאשׁר בהיות התבן׃
Exo 5:14 ויכו שׁטרי בני ישׂראל אשׁר־שׂמו עלהם נגשׂי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שׁלשׁם גם־תמול גם־היום׃
Exo 5:15 ויבאו שׁטרי בני ישׂראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשׂה כה לעבדיך׃
Exo 5:16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשׂו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
Exo 5:17 ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
Exo 5:18 ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
Exo 5:19 ויראו שׁטרי בני־ישׂראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃
Exo 5:20 ויפגעו את־משׁה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
Exo 5:21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישׁפט אשׁר הבאשׁתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃
Exo 5:22 וישׁב משׁה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שׁלחתני׃
Exo 5:23 ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשׁמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃
Exo 6:1 ויאמר יהוה אל־משׁה עתה תראה אשׁר אעשׂה לפרעה כי ביד חזקה ישׁלחם וביד חזקה יגרשׁם מארצו׃
Exo 1:1 ואלה שׁמות בני ישׂראל הבאים מצרימה את יעקב אישׁ וביתו באו׃
Exo 1:2 ראובן שׁמעון לוי ויהודה׃
Exo 1:3 ישׂשכר זבולן ובנימן׃
Exo 1:4 דן ונפתלי גד ואשׁר׃
Exo 1:5 ויהי כל־נפשׁ יצאי ירך־יעקב שׁבעים נפשׁ ויוסף היה במצרים׃
Exo 1:6 וימת יוסף וכל־אחיו וכל הדור ההוא׃
Exo 1:7 ובני ישׂראל פרו וישׁרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אתם׃
Exo 1:8 ויקם מלך־חדשׁ על־מצרים אשׁר לא־ידע את־יוסף׃
Exo 1:9 ויאמר אל־עמו הנה עם בני ישׂראל רב ועצום ממנו׃
Exo 1:10 הבה נתחכמה לו פן־ירבה והיה כי־תקראנה מלחמה ונוסף גם־הוא על־שׂנאינו ונלחם־בנו ועלה מן־הארץ׃
Exo 1:11 וישׂימו עליו שׂרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את־פתם ואת־רעמסס׃
Exo 1:12 וכאשׁר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישׂראל׃
Exo 1:13 ויעבדו מצרים את־בני ישׂראל בפרך׃
Exo 1:14 וימררו את־חייהם בעבדה קשׁה בחמר ובלבנים ובכל־עבדה בשׂדה את כל־עבדתם אשׁר־עבדו בהם בפרך׃
Exo 1:15 ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשׁר שׁם האחת שׁפרה ושׁם השׁנית פועה׃
Exo 1:16 ויאמר בילדכן את־העבריות וראיתן על־האבנים אם־בן הוא והמתן אתו ואם־בת הוא וחיה׃
Exo 1:17 ותיראן המילדת את־האלהים ולא עשׂו כאשׁר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את־הילדים׃
Exo 1:18 ויקרא מלך־מצרים למילדת ויאמר להן מדוע עשׂיתן הדבר הזה ותחיין את־הילדים׃
Exo 1:19 ותאמרן המילדת אל־פרעה כי לא כנשׁים המצרית העברית כי־חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו׃
Exo 1:20 וייטב אלהים למילדת וירב העם ויעצמו מאד׃
Exo 1:21 ויהי כי־יראו המילדת את־האלהים ויעשׂ להם בתים׃
Exo 1:22 ויצו פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשׁליכהו וכל־הבת תחיון׃
Exo 2:1 וילך אישׁ מבית לוי ויקח את־בת־לוי׃
Exo 2:2 ותהר האשׁה ותלד בן ותרא אתו כי־טוב הוא ותצפנהו שׁלשׁה ירחים׃
Exo 2:3 ולא־יכלה עוד הצפינו ותקח־לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשׂם בה את־הילד ותשׂם בסוף על־שׂפת היאר׃
Exo 2:4 ותתצב אחתו מרחק לדעה מה־יעשׂה לו׃
Exo 2:5 ותרד בת־פרעה לרחץ על־היאר ונערתיה הלכת על־יד היאר ותרא את־התבה בתוך הסוף ותשׁלח את־אמתה ותקחה׃
Exo 2:6 ותפתח ותראהו את־הילד והנה־נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה׃
Exo 2:7 ותאמר אחתו אל־בת־פרעה האלך וקראתי לך אשׁה מינקת מן העברית ותינק לך את־הילד׃
Exo 2:8 ותאמר־לה בת־פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את־אם הילד׃
Exo 2:9 ותאמר לה בת־פרעה היליכי את־הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את־שׂכרך ותקח האשׁה הילד ותניקהו׃
Exo 2:10 ויגדל הילד ותבאהו לבת־פרעה ויהי־לה לבן ותקרא שׁמו משׁה ותאמר כי מן־המים משׁיתהו׃
Exo 2:11 ויהי בימים ההם ויגדל משׁה ויצא אל־אחיו וירא בסבלתם וירא אישׁ מצרי מכה אישׁ־עברי מאחיו׃
Exo 2:12 ויפן כה וכה וירא כי אין אישׁ ויך את־המצרי ויטמנהו בחול׃
Exo 2:13 ויצא ביום השׁני והנה שׁני־אנשׁים עברים נצים ויאמר לרשׁע למה תכה רעך׃
Exo 2:14 ויאמר מי שׂמך לאישׁ שׂר ושׁפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשׁר הרגת את־המצרי ויירא משׁה ויאמר אכן נודע הדבר׃
Exo 2:15 וישׁמע פרעה את־הדבר הזה ויבקשׁ להרג את־משׁה ויברח משׁה מפני פרעה וישׁב בארץ־מדין וישׁב על־הבאר׃
Exo 2:16 ולכהן מדין שׁבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את־הרהטים להשׁקות צאן אביהן׃
Exo 2:17 ויבאו הרעים ויגרשׁום ויקם משׁה ויושׁען וישׁק את־צאנם׃
Exo 2:18 ותבאנה אל־רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום׃
Exo 2:19 ותאמרן אישׁ מצרי הצילנו מיד הרעים וגם־דלה דלה לנו וישׁק את־הצאן׃
Exo 2:20 ויאמר אל־בנתיו ואיו למה זה עזבתן את־האישׁ קראן לו ויאכל לחם׃
Exo 2:21 ויואל משׁה לשׁבת את־האישׁ ויתן את־צפרה בתו למשׁה׃
Exo 2:22 ותלד בן ויקרא את־שׁמו גרשׁם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה׃
Exo 2:23 ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני־ישׂראל מן־העבדה ויזעקו ותעל שׁועתם אל־האלהים מן־העבדה׃
Exo 2:24 וישׁמע אלהים את־נאקתם ויזכר אלהים את־בריתו את־אברהם את־יצחק ואת־יעקב׃
Exo 2:25 וירא אלהים את־בני ישׂראל וידע אלהים׃
Exo 3:1 ומשׁה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃
Exo 3:2 וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אשׁ מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באשׁ והסנה איננו אכל׃
Exo 3:3 ויאמר משׁה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃
Exo 3:4 וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משׁה משׁה ויאמר הנני׃
Exo 3:5 ויאמר אל־תקרב הלם שׁל־נעליך מעל רגליך כי המקום אשׁר אתה עומד עליו אדמת־קדשׁ הוא׃
Exo 3:6 ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משׁה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃
Exo 3:7 ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשׁר במצרים ואת־צעקתם שׁמעתי מפני נגשׂיו כי ידעתי את־מכאביו׃
Exo 3:8 וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבשׁ אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃
Exo 3:9 ועתה הנה צעקת בני־ישׂראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשׁר מצרים לחצים אתם׃
Exo 3:10 ועתה לכה ואשׁלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישׂראל ממצרים׃
Exo 3:11 ויאמר משׁה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישׂראל ממצרים׃
Exo 3:12 ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שׁלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃
Exo 3:13 ויאמר משׁה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישׂראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שׁלחני אליכם ואמרו־לי מה־שׁמו מה אמר אלהם׃
Exo 3:14 ויאמר אלהים אל־משׁה אהיה אשׁר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישׂראל אהיה שׁלחני אליכם׃
Exo 3:15 ויאמר עוד אלהים אל־משׁה כה־תאמר אל־בני ישׂראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שׁלחני אליכם זה־שׁמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃
Exo 3:16 לך ואספת את־זקני ישׂראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשׂוי לכם במצרים׃
Exo 3:17 ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבשׁ׃
Exo 3:18 ושׁמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישׂראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שׁלשׁת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃
Exo 3:19 ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃
Exo 3:20 ושׁלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשׁר אעשׂה בקרבו ואחרי־כן ישׁלח אתכם׃
Exo 3:21 ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃
Exo 3:22 ושׁאלה אשׁה משׁכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושׂמלת ושׂמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃
Exo 4:1 ויען משׁה ויאמר והן לא־יאמינו לי ולא ישׁמעו בקלי כי יאמרו לא־נראה אליך יהוה׃
Exo 4:2 ויאמר אליו יהוה מזה בידך ויאמר מטה׃
Exo 4:3 ויאמר השׁליכהו ארצה וישׁלכהו ארצה ויהי לנחשׁ וינס משׁה מפניו׃
Exo 4:4 ויאמר יהוה אל־משׁה שׁלח ידך ואחז בזנבו וישׁלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו׃
Exo 4:5 למען יאמינו כי־נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
Exo 4:6 ויאמר יהוה לו עוד הבא־נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשׁלג׃
Exo 4:7 ויאמר השׁב ידך אל־חיקך וישׁב ידו אל־חיקו ויוצאה מחיקו והנה־שׁבה כבשׂרו׃
Exo 4:8 והיה אם־לא יאמינו לך ולא ישׁמעו לקל האת הראשׁון והאמינו לקל האת האחרון׃
Exo 4:9 והיה אם־לא יאמינו גם לשׁני האתות האלה ולא ישׁמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושׁפכת היבשׁה והיו המים אשׁר תקח מן־היאר והיו לדם ביבשׁת׃
Exo 4:10 ויאמר משׁה אל־יהוה בי אדני לא אישׁ דברים אנכי גם מתמול גם משׁלשׁם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשׁון אנכי׃
Exo 4:11 ויאמר יהוה אליו מי שׂם פה לאדם או מי־ישׂום אלם או חרשׁ או פקח או עור הלא אנכי יהוה׃
Exo 4:12 ועתה לך ואנכי אהיה עם־פיך והוריתיך אשׁר תדבר׃
Exo 4:13 ויאמר בי אדני שׁלח־נא ביד־תשׁלח׃
Exo 4:14 ויחר־אף יהוה במשׁה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי־דבר ידבר הוא וגם הנה־הוא יצא לקראתך וראך ושׂמח בלבו׃
Exo 4:15 ודברת אליו ושׂמת את־הדברים בפיו ואנכי אהיה עם־פיך ועם־פיהו והוריתי אתכם את אשׁר תעשׂון׃
Exo 4:16 ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים׃
Exo 4:17 ואת־המטה הזה תקח בידך אשׁר תעשׂה־בו את־האתת׃
Exo 4:18 וילך משׁה וישׁב אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשׁובה אל־אחי אשׁר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשׁה לך לשׁלום׃
Exo 4:19 ויאמר יהוה אל־משׁה במדין לך שׁב מצרים כי־מתו כל־האנשׁים המבקשׁים את־נפשׁך׃
Exo 4:20 ויקח משׁה את־אשׁתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישׁב ארצה מצרים ויקח משׁה את־מטה האלהים בידו׃
Exo 4:21 ויאמר יהוה אל־משׁה בלכתך לשׁוב מצרימה ראה כל־המפתים אשׁר־שׂמתי בידך ועשׂיתם לפני פרעה ואני אחזק את־לבו ולא ישׁלח את־העם׃
Exo 4:22 ואמרת אל־פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישׂראל׃
Exo 4:23 ואמר אליך שׁלח את־בני ויעבדני ותמאן לשׁלחו הנה אנכי הרג את־בנך בכרך׃
Exo 4:24 ויהי בדרך במלון ויפגשׁהו יהוה ויבקשׁ המיתו׃
Exo 4:25 ותקח צפרה צר ותכרת את־ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן־דמים אתה לי׃
Exo 4:26 וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת׃
Exo 4:27 ויאמר יהוה אל־אהרן לך לקראת משׁה המדברה וילך ויפגשׁהו בהר האלהים וישׁק־לו׃
Exo 4:28 ויגד משׁה לאהרן את כל־דברי יהוה אשׁר שׁלחו ואת כל־האתת אשׁר צוהו׃
Exo 4:29 וילך משׁה ואהרן ויאספו את־כל־זקני בני ישׂראל׃
Exo 4:30 וידבר אהרן את כל־הדברים אשׁר־דבר יהוה אל־משׁה ויעשׂ האתת לעיני העם׃
Exo 4:31 ויאמן העם וישׁמעו כי־פקד יהוה את־בני ישׂראל וכי ראה את־ענים ויקדו וישׁתחוו׃
Exo 5:1 ואחר באו משׁה ואהרן ויאמרו אל־פרעה כה־אמר יהוה אלהי ישׂראל שׁלח את־עמי ויחגו לי במדבר׃
Exo 5:2 ויאמר פרעה מי יהוה אשׁר אשׁמע בקלו לשׁלח את־ישׂראל לא ידעתי את־יהוה וגם את־ישׂראל לא אשׁלח׃
Exo 5:3 ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שׁלשׁת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן־יפגענו בדבר או בחרב׃
Exo 5:4 ויאמר אלהם מלך מצרים למה משׁה ואהרן תפריעו את־העם ממעשׂיו לכו לסבלתיכם׃
Exo 5:5 ויאמר פרעה הן־רבים עתה עם הארץ והשׁבתם אתם מסבלתם׃
Exo 5:6 ויצו פרעה ביום ההוא את־הנגשׂים בעם ואת־שׁטריו לאמר׃
Exo 5:7 לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שׁלשׁם הם ילכו וקשׁשׁו להם תבן׃
Exo 5:8 ואת־מתכנת הלבנים אשׁר הם עשׂים תמול שׁלשׁם תשׂימו עליהם לא תגרעו ממנו כי־נרפים הם על־כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו׃
Exo 5:9 תכבד העבדה על־האנשׁים ויעשׂו־בה ואל־ישׁעו בדברי־שׁקר׃
Exo 5:10 ויצאו נגשׂי העם ושׁטריו ויאמרו אל־העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן׃
Exo 5:11 אתם לכו קחו לכם תבן מאשׁר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר׃
Exo 5:12 ויפץ העם בכל־ארץ מצרים לקשׁשׁ קשׁ לתבן׃
Exo 5:13 והנגשׂים אצים לאמר כלו מעשׂיכם דבר־יום ביומו כאשׁר בהיות התבן׃
Exo 5:14 ויכו שׁטרי בני ישׂראל אשׁר־שׂמו עלהם נגשׂי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שׁלשׁם גם־תמול גם־היום׃
Exo 5:15 ויבאו שׁטרי בני ישׂראל ויצעקו אל־פרעה לאמר למה תעשׂה כה לעבדיך׃
Exo 5:16 תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשׂו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך׃
Exo 5:17 ויאמר נרפים אתם נרפים על־כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
Exo 5:18 ועתה לכו עבדו ותבן לא־ינתן לכם ותכן לבנים תתנו׃
Exo 5:19 ויראו שׁטרי בני־ישׂראל אתם ברע לאמר לא־תגרעו מלבניכם דבר־יום ביומו׃
Exo 5:20 ויפגעו את־משׁה ואת־אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה׃
Exo 5:21 ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישׁפט אשׁר הבאשׁתם את־ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת־חרב בידם להרגנו׃
Exo 5:22 וישׁב משׁה אל־יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שׁלחתני׃
Exo 5:23 ומאז באתי אל־פרעה לדבר בשׁמך הרע לעם הזה והצל לא־הצלת את־עמך׃
Exo 6:1 ויאמר יהוה אל־משׁה עתה תראה אשׁר אעשׂה לפרעה כי ביד חזקה ישׁלחם וביד חזקה יגרשׁם מארצו׃
Shemot
Shemot 1:1 - 6:1
Shemot 1:1 And these are the names of the children of Yisra’ĕl who came to Mitsrayim with Yaʽakov, each one with his household:
Shemot 1:2 Re’uḇĕn, Shimʽon, Lĕwi, and Yehuḏah;
Shemot 1:3 Yissasḵar, Zeḇulun, and Binyamin;
Shemot 1:4 Dan and Naphtali, Gaḏ and Ashĕr.
Shemot 1:5 And all those who were descendants of Yaʽakov were seventy beings, as Yosĕph was already in Mitsrayim.
Shemot 1:6 And Yosĕph died, and all his brothers, and all that generation.
Shemot 1:7 And the children of Yisra’ĕl bore fruit and increased very much, multiplied and became very strong, and the land was filled with them.
Shemot 1:8 Then a new sovereign arose over Mitsrayim, who did not know Yosĕph,
Shemot 1:9 and he said to his people, “See, the people of the children of Yisra’ĕl are more and stronger than we,
Shemot 1:10 come, let us act wisely towards them, lest they increase, and it shall be when fighting befalls us, that they shall join our enemies and fight against us, and shall go up out of the land.”
Shemot 1:11 So they set slave-masters over them to afflict them with their burdens, and they built for Pharaoh supply cities, Pithom and Raʽamses.
Shemot 1:12 But the more they afflicted them, the more they increased and grew, and they were in dread of the children of Yisra’ĕl.
Shemot 1:13 And the Mitsrites made the children of Yisra’ĕl serve with harshness,
Shemot 1:14 and they made their lives bitter with hard bondage, in mortar, and in brick, and in all kinds of work in the field, all their work which they made them do was with harshness.
Shemot 1:15 Then the sovereign of Mitsrayim spoke to the Heḇrew midwives, of whom the name of one was Shiphrah and the name of the other Puʽah,
Shemot 1:16 and he said, “When you deliver the Heḇrew women, and see them on the birthstools, if it is a son, then you shall put him to death, but if it is a daughter, then she shall live.”
Shemot 1:17 But the midwives feared Elohim, and did not do as the sovereign of Mitsrayim commanded them, and kept the male children alive.
Shemot 1:18 So the sovereign of Mitsrayim called for the midwives and said to them, “Why have you done this, and kept the male children alive?”
Shemot 1:19 And the midwives said to Pharaoh, “Because the Heḇrew women are not like the Mitsrite women. For they are lively and give birth before the midwives come to them.”
Shemot 1:20 So Elohim was good to the midwives, and the people increased and became very numerous.
Shemot 1:21 And it came to be, because the midwives feared Elohim, that He provided households for them.
Shemot 1:22 And Pharaoh commanded all his people, saying, “Throw every son who is born into the river, and keep alive every daughter.”
Shemot 2:1 And a man of the house of Lĕwi went and married a daughter of Lĕwi.
Shemot 2:2 And the woman conceived and bore a son. And she saw that he was a lovely child, and she hid him three months.
Shemot 2:3 And when she could hide him no longer, she took an ark of wicker for him, and coated it with tar and pitch, and put the child in it, and laid it in the reeds by the edge of the river.
Shemot 2:4 And his sister stood at a distance, to know what would be done to him.
Shemot 2:5 And the daughter of Pharaoh came down to wash herself at the river, and her young women were walking by the river-side. And when she saw the ark among the reeds, she sent her female slave to get it,
Shemot 2:6 and opened it and saw the child, and see, the baby wept. So she had compassion on him, and said, “This is one of the children of the Heḇrews.”
Shemot 2:7 And his sister said to Pharaoh’s daughter, “Shall I go and call a nurse for you from the Heḇrew women to nurse the child for you?”
Shemot 2:8 And Pharaoh’s daughter said to her, “Go.” And the girl went and called the child’s mother.
Shemot 2:9 And Pharaoh’s daughter said to her, “Take this child away and nurse him for me, then I shall pay your wages.” So the woman took the child and nursed him.
Shemot 2:10 And the child grew, and she brought him to Pharaoh’s daughter, and he became her son. And she called his name Mosheh, saying, “Because I have drawn him out of the water.”
Shemot 2:11 And in those days it came to be, when Mosheh was grown, that he went out to his brothers and looked at their burdens. And he saw a Mitsrite beating a Heḇrew, one of his brothers.
Shemot 2:12 So he turned this way and that way, and when he saw no one, he smote the Mitsrite and hid him in the sand.
Shemot 2:13 And he went out the second day and saw two Heḇrew men fighting, and he said to the one who did the wrong, “Why do you smite your neighbour?”
Shemot 2:14 And he said, “Who made you a head and a judge over us? Do you intend to slay me as you slew the Mitsrite?” And Mosheh feared and said, “Truly, the matter is known!”
Shemot 2:15 And Pharaoh heard of this matter, and he sought to kill Mosheh. But Mosheh fled from the face of Pharaoh and dwelt in the land of Miḏyan. And he sat down by a well.
Shemot 2:16 And the priest of Miḏyan had seven daughters. And they came and drew water, and they filled the troughs to water their father’s flock,
Shemot 2:17 but the shepherds came and drove them away. Then Mosheh stood up and came to their rescue, and watered their flock.
Shemot 2:18 And they came to Reʽuw’ĕl their father, and he said, “How is it that you have come so soon today?”
Shemot 2:19 And they said, “A Mitsrite rescued us from the hand of the shepherds, and he also drew enough water for us and watered the flock.”
Shemot 2:20 And he said to his daughters, “And where is he? Why did you leave the man? Call him and let him eat bread.”
Shemot 2:21 And Mosheh agreed to dwell with the man, and he gave Tsipporah his daughter to Mosheh.
Shemot 2:22 And she bore him a son, and he called his name Gĕreshom, for he said, “I have become a sojourner in a foreign land.”
Shemot 2:23 And it came to be after these many days that the sovereign of Mitsrayim died. And the children of Yisra’ĕl groaned because of the slavery, and they cried out. And their cry came up to Elohim because of the slavery.
Shemot 2:24 And Elohim heard their groaning, and Elohim remembered His covenant with Av̱raham, with Yitzchak, and with Yaʽakov̱.
Shemot 2:25 And Elohim looked on the children of Yisra’ĕl, and Elohim knew!
Shemot 3:1 And Mosheh was shepherding the flock of Yithro his father-in-law, the priest of Miḏyan. And he led the flock to the back of the wilderness, and came to Ḥorĕḇ, the mountain of Elohim.
Shemot 3:2 And the Messenger of יהוה appeared to him in a flame of fire from the midst of a bush. And he looked and saw the bush burning with fire, but the bush was not consumed.
Shemot 3:3 And Mosheh said, “Let me turn aside now, and see this great sight, why the bush does not burn.”
Shemot 3:4 And יהוה saw that he turned aside to see, and Elohim called to him from the midst of the bush and said, “Mosheh! Mosheh!” And he said, “Here I am.”
Shemot 3:5 And He said, “Do not come near here. Take your sandals off your feet, for the place on which you are standing is kadosh ground.”
Shemot 3:6 And He said, “I am the Elohim of your father, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov.” And Mosheh hid his face, for he was afraid to look at Elohim.
Shemot 3:7 And יהוה said, “I have indeed seen the oppression of My people who are in Mitsrayim, and have heard their cry because of their slave-drivers, for I know their sorrows.
Shemot 3:8 “And I have come down to deliver them from the hand of the Mitsrites, and to bring them up from that land to a good and spacious land, to a land flowing with milk and honey, to the place of the Kenaʽanites and the Ḥittites and the Amorites and the Perizzites and the Ḥiwwites and the Yeḇusites.
Shemot 3:9 “And now, see, the cry of the children of Yisra’ĕl has come to Me, and I have also seen the oppression with which the Mitsrites oppress them.
Shemot 3:10 “And now, come, I am sending you to Pharaoh, to bring My people, the children of Yisra’ĕl, out of Mitsrayim.”
Shemot 3:11 And Mosheh said to Elohim, “Who am I that I should go to Pharaoh, and that I should bring the children of Yisra’ĕl out of Mitsrayim?”
Shemot 3:12 And He said, “Because I am with you. And this is to you the sign that I have sent you: When you have brought the people out of Mitsrayim, you are to serve Elohim on this mountain.”
Shemot 3:13 And Mosheh said to Elohim, “See, when I come to the children of Yisra’ĕl and say to them, ‘The Elohim of your fathers has sent me to you,’ and they say to me, ‘What is His Name?’ what shall I say to them?”
Shemot 3:14 And Elohim said to Mosheh, “I am that which I am.”1 And He said, “Thus you shall say to the children of Yisra’ĕl, ‘I am has sent me to you.’ ”
Footnote: 1The Heḇrew text reads: ’eyeh ’asher ’eyeh, the word ’eyeh being derived from hayah which means to be, to exist, but the Aramaic text here in v. 14 reads: ayah ashar ayah. This is not His Name, but it is an explanation that leads up to the revelation of His Name in v. 15, namely: יהוה.
Shemot 3:15 And Elohim said further to Mosheh, “Thus you are to say to the children of Yisra’ĕl, ‘יהוה Elohim of your fathers, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov̱, has sent me to you. This is My Name forever, and this is My remembrance to all generations.’
Shemot 3:16 “Go, and you shall gather the elders of Yisra’ĕl together, and say to them, ‘יהוה Elohim of your fathers, the Elohim of Abvraham, of Yitzchak, and of Yaʽakov, appeared to me, saying, “I have indeed visited you and seen what is done to you in Mitsrayim;
Shemot 3:17 and I say: I am bringing you up out of the affliction of Mitsrayim to the land of the Kenaʽanite and the Ḥittite and the Amorite and the Perizzite and the Ḥiwwite and the Yeḇusite, to a land flowing with milk and honey.” ’
Shemot 3:18 “And they shall listen to your voice. And you shall come, you and the elders of Yisra’ĕl, to the sovereign of Mitsrayim, and you shall say to him, ‘יהוה Elohim of the Heḇrews has met with us. And now, please, let us go three days’ journey into the wilderness to slaughter to יהוה our Elohim.’
Shemot 3:19 “But I know that the sovereign of Mitsrayim is not going to let you go, not even by a strong hand.
Shemot 3:20 “And I shall stretch out My hand and smite Mitsrayim with all My wonders which I shall do in its midst. And after that he shall let you go.
Shemot 3:21 “And I shall give this people favour in the eyes of the Mitsrites. And it shall be, that when you go, you shall not go empty-handed.
Shemot 3:22 “But every woman shall ask from her neighbour and from the stranger in her house, objects of silver, and objects of gold, and garments. And you shall put them on your sons and on your daughters, and shall plunder the Mitsrites.”
Shemot 4:1 And Mosheh answered and said, “And if they do not believe me, nor listen to my voice, and say, ‘יהוה has not appeared to you?’ ”
Shemot 4:2 And יהוה said to him, “What is that in your hand?” And he said, “A rod.”
Exo 4:3 And He said, “Throw it on the ground.” So he threw it on the ground, and it became a serpent. And Mosheh fled from it.
Shemot 4:4 And יהוה said to Mosheh, “Reach out your hand and take it by the tail” – so he reached out his hand and caught it, and it became a rod in his hand –
Shemot 4:5 so that they believe that יהוה Elohim of their fathers, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov̱, has appeared to you.”
Shemot 4:6 And יהוה said to him again, “Now put your hand in your bosom.” And he put his hand in his bosom, and when he took it out, and see, his hand was leprous, like snow.
Shemot 4:7 And He said, “Put your hand in your bosom again.” So he put his hand in his bosom again, and drew it out of his bosom, and see, it was restored like his other flesh.
Shemot 4:8 “And it shall be, if they do not believe you, nor listen to the voice of the first sign, they shall believe the voice of the latter sign.
Shemot 4:9 “And it shall be, if they do not believe even these two signs, or listen to your voice, that you shall take water from the river and pour it on the dry land. And the water which you take from the river shall become blood on the dry land.”
Shemot 4:10 And Mosheh said to יהוה, “O יהוה, I am not a man of words, neither before nor since You have spoken to Your servant, for I am slow of speech and slow of tongue.”
Shemot 4:11 And יהוה said to him, “Who has made man’s mouth? Or who makes dumb, or deaf, or seeing, or blind? Is it not I, יהוה?
Shemot 4:12 “And now, go, and I shall be with your mouth and teach you what to say.”
Shemot 4:13 But he said, “O יהוה, please send by the hand of him whom You would send.”
Shemot 4:14 And the displeasure of יהוה burned against Mosheh, and He said, “Is not Aharon the Lĕwite your brother? I know that he speaks well. And see, he is also coming out to meet you. And when he sees you, he shall be glad in his heart.
Shemot 4:15 “And you shall speak to him and put the words in his mouth. And I am with your mouth and with his mouth, and I shall teach you what to do.
Shemot 4:16 “And he shall speak for you to the people. And it shall be that he shall be a mouth for you, and you shall be an elohim1 for him.
Footnote: 1Or mighty one, which is proof that elohim is but a title, indicating order or authority – it is not a proper name.
Shemot 4:17 “And take this rod in your hand, with which you shall do the signs.”
Shemot 4:18 Then Mosheh went and returned to Yithro his father-in-law, and said to him, “Please let me go and return to my brothers who are in Mitsrayim to see whether they are still alive.” And Yithro said to Mosheh, “Go in peace.”
Shemot 4:19 And יהוה said to Mosheh in Miḏyan, “Go, return to Mitsrayim, for all the men are dead who sought your life.”
Shemot 4:20 So Mosheh took his wife and his sons and set them on a donkey, and he returned to the land of Mitsrayim. And Mosheh took the rod of Elohim in his hand.
Shemot 4:21 And יהוה said to Mosheh, “As you go back to Mitsrayim, see that you do all those wonders before Pharaoh which I have put in your hand. But I am going to harden his heart, so that he does not let the people go.
Shemot 4:22 “And you shall say to Pharaoh, ‘Thus said יהוה, “Yisra’ĕl is My son, My first-born,
Shemot 4:23 so I say to you, let My son go to serve Me. But if you refuse to let him go, see, I am killing your son, your first-born.” ’ ”
Shemot 4:24 And it came to be on the way, in the lodging place, that יהוה met him and sought to kill him.
Shemot 4:25 And Tsipporah took a sharp stone and cut off the foreskin of her son and threw it at Mosheh’s feet, and said, “You are indeed a bridegroom of blood to me!”
Shemot 4:26 So He let him go. Then she said, “You are a bridegroom of blood,” because of the circumcision.
Shemot 4:27 And יהוה said to Aharon, “Go to meet Mosheh in the wilderness.” And he went and met him on the mountain of Elohim, and kissed him.
Shemot 4:28 Mosheh then told Aharon all the words of יהוה who had sent him, and all the signs which He had commanded him.
Shemot 4:29 And Mosheh went with Aharon and gathered together all the elders of the children of Yisra’ĕl.
Shemot 4:30 And Aharon spoke all the words which יהוה had spoken to Mosheh. Then he did the signs before the eyes of the people.
Shemot 4:31 And the people believed. And they heard that יהוה had visited the children of Yisra’ĕl and that He had looked on their affliction, and they bowed their heads and did obeisance.
Shemot 5:1 And afterwards Mosheh and Aharon went in and said to Pharaoh, “Thus said יהוה Elohim of Yisra’ĕl, ‘Let My people go, so that they keep a Chag to Me in the wilderness.’ ” (B'midbar)
Shemot 5:2 And Pharaoh said, “Who is יהוה, that I should obey His voice to let Yisra’ĕl go? I do not know יהוה, nor am I going to let Yisra’ĕl go.”
Shemot 5:3 And they said, “The Elohim of the Heḇrews has met with us. Please, let us go three days’ journey into the wilderness and slaughter to יהוה our Elohim, lest He fall upon us with pestilence or with the sword.”
Shemot 5:4 But the sovereign of Mitsrayim said to them, “Mosheh and Aharon, why do you take the people from their work? Get back to your burdens.”
Shemot 5:5 And Pharaoh said, “See, the people of the land are many now, and you make them cease from their burdens!”
Shemot 5:6 And the same day Pharaoh commanded the slave-drivers of the people and their foremen, saying,
Shemot 5:7 “You are no longer to give the people straw to make bricks as before. Let them go and gather straw for themselves.
Shemot 5:8 “And lay on them the required amount of bricks which they made before, do not diminish it. For they are idle, that is why they cry out, saying, ‘Let us go and slaughter to our Elohim.’
Shemot 5:9 “Let more work be laid on the men, so that they labour in it, and not pay attention to words of falsehood.”
Shemot 5:10 And the slave-drivers of the people and their foremen went out and spoke to the people, saying, “Thus said Pharaoh, ‘I do not give you straw.
Shemot 5:11 ‘Go, take straw for yourselves, wherever you find it, for your work shall not be diminished.’ ”
Shemot 5:12 And the people were scattered in all the land of Mitsrayim – to gather stubble for straw.
Shemot 5:13 And the slave-drivers were hurrying them on, saying, “Complete your work, your daily amount, as when there was straw.”
Shemot 5:14 Also the foremen of the children of Yisra’ĕl, whom Pharaoh’s slave-drivers had set over them, were beaten and were asked, “Why have you not completed your task in making bricks both yesterday and today, as before?”
Shemot 5:15 And the foremen of the children of Yisra’ĕl came and cried out to Pharaoh, saying, “Why do you treat your slaves this way?
Shemot 5:16 “There is no straw given to your slaves, and they say to us, ‘Make bricks!’ And see, your slaves are beaten, but your own people are at fault.”
Shemot 5:17 But he said, “You are idle! You are idle! That is why you say, ‘Let us go and slaughter to יהוה.’
Shemot 5:18 “So now go, work. And straw is not given to you, but deliver the amount of bricks.”
Shemot 5:19 And the foremen of the children of Yisra’ĕl saw that they were in trouble after it was said, “You are not to diminish your daily amount of bricks.”
Shemot 5:20 And when they came out from Pharaoh, they met Mosheh and Aharon who stood there to meet them.
Shemot 5:21 And they said to them, “Let יהוה look on you and judge, because you have made us loathsome in the eyes of Pharaoh and in the eyes of his servants, to give a sword in their hand to kill us.”
Shemot 5:22 And Mosheh returned to יהוה and said, “יהוה, why have You done evil to this people? Why did You send me?
Shemot 5:23 “For ever since I came to Pharaoh to speak in Your Name, he has done evil to this people. And You have not delivered Your people at all.”
Shemot 6:1 And יהוה said to Mosheh, “Now see what I do to Pharaoh, for with a strong hand he is going to let them go, and with a strong hand he is going to drive them out of his land.”
Shemot 1:1 And these are the names of the children of Yisra’ĕl who came to Mitsrayim with Yaʽakov, each one with his household:
Shemot 1:2 Re’uḇĕn, Shimʽon, Lĕwi, and Yehuḏah;
Shemot 1:3 Yissasḵar, Zeḇulun, and Binyamin;
Shemot 1:4 Dan and Naphtali, Gaḏ and Ashĕr.
Shemot 1:5 And all those who were descendants of Yaʽakov were seventy beings, as Yosĕph was already in Mitsrayim.
Shemot 1:6 And Yosĕph died, and all his brothers, and all that generation.
Shemot 1:7 And the children of Yisra’ĕl bore fruit and increased very much, multiplied and became very strong, and the land was filled with them.
Shemot 1:8 Then a new sovereign arose over Mitsrayim, who did not know Yosĕph,
Shemot 1:9 and he said to his people, “See, the people of the children of Yisra’ĕl are more and stronger than we,
Shemot 1:10 come, let us act wisely towards them, lest they increase, and it shall be when fighting befalls us, that they shall join our enemies and fight against us, and shall go up out of the land.”
Shemot 1:11 So they set slave-masters over them to afflict them with their burdens, and they built for Pharaoh supply cities, Pithom and Raʽamses.
Shemot 1:12 But the more they afflicted them, the more they increased and grew, and they were in dread of the children of Yisra’ĕl.
Shemot 1:13 And the Mitsrites made the children of Yisra’ĕl serve with harshness,
Shemot 1:14 and they made their lives bitter with hard bondage, in mortar, and in brick, and in all kinds of work in the field, all their work which they made them do was with harshness.
Shemot 1:15 Then the sovereign of Mitsrayim spoke to the Heḇrew midwives, of whom the name of one was Shiphrah and the name of the other Puʽah,
Shemot 1:16 and he said, “When you deliver the Heḇrew women, and see them on the birthstools, if it is a son, then you shall put him to death, but if it is a daughter, then she shall live.”
Shemot 1:17 But the midwives feared Elohim, and did not do as the sovereign of Mitsrayim commanded them, and kept the male children alive.
Shemot 1:18 So the sovereign of Mitsrayim called for the midwives and said to them, “Why have you done this, and kept the male children alive?”
Shemot 1:19 And the midwives said to Pharaoh, “Because the Heḇrew women are not like the Mitsrite women. For they are lively and give birth before the midwives come to them.”
Shemot 1:20 So Elohim was good to the midwives, and the people increased and became very numerous.
Shemot 1:21 And it came to be, because the midwives feared Elohim, that He provided households for them.
Shemot 1:22 And Pharaoh commanded all his people, saying, “Throw every son who is born into the river, and keep alive every daughter.”
Shemot 2:1 And a man of the house of Lĕwi went and married a daughter of Lĕwi.
Shemot 2:2 And the woman conceived and bore a son. And she saw that he was a lovely child, and she hid him three months.
Shemot 2:3 And when she could hide him no longer, she took an ark of wicker for him, and coated it with tar and pitch, and put the child in it, and laid it in the reeds by the edge of the river.
Shemot 2:4 And his sister stood at a distance, to know what would be done to him.
Shemot 2:5 And the daughter of Pharaoh came down to wash herself at the river, and her young women were walking by the river-side. And when she saw the ark among the reeds, she sent her female slave to get it,
Shemot 2:6 and opened it and saw the child, and see, the baby wept. So she had compassion on him, and said, “This is one of the children of the Heḇrews.”
Shemot 2:7 And his sister said to Pharaoh’s daughter, “Shall I go and call a nurse for you from the Heḇrew women to nurse the child for you?”
Shemot 2:8 And Pharaoh’s daughter said to her, “Go.” And the girl went and called the child’s mother.
Shemot 2:9 And Pharaoh’s daughter said to her, “Take this child away and nurse him for me, then I shall pay your wages.” So the woman took the child and nursed him.
Shemot 2:10 And the child grew, and she brought him to Pharaoh’s daughter, and he became her son. And she called his name Mosheh, saying, “Because I have drawn him out of the water.”
Shemot 2:11 And in those days it came to be, when Mosheh was grown, that he went out to his brothers and looked at their burdens. And he saw a Mitsrite beating a Heḇrew, one of his brothers.
Shemot 2:12 So he turned this way and that way, and when he saw no one, he smote the Mitsrite and hid him in the sand.
Shemot 2:13 And he went out the second day and saw two Heḇrew men fighting, and he said to the one who did the wrong, “Why do you smite your neighbour?”
Shemot 2:14 And he said, “Who made you a head and a judge over us? Do you intend to slay me as you slew the Mitsrite?” And Mosheh feared and said, “Truly, the matter is known!”
Shemot 2:15 And Pharaoh heard of this matter, and he sought to kill Mosheh. But Mosheh fled from the face of Pharaoh and dwelt in the land of Miḏyan. And he sat down by a well.
Shemot 2:16 And the priest of Miḏyan had seven daughters. And they came and drew water, and they filled the troughs to water their father’s flock,
Shemot 2:17 but the shepherds came and drove them away. Then Mosheh stood up and came to their rescue, and watered their flock.
Shemot 2:18 And they came to Reʽuw’ĕl their father, and he said, “How is it that you have come so soon today?”
Shemot 2:19 And they said, “A Mitsrite rescued us from the hand of the shepherds, and he also drew enough water for us and watered the flock.”
Shemot 2:20 And he said to his daughters, “And where is he? Why did you leave the man? Call him and let him eat bread.”
Shemot 2:21 And Mosheh agreed to dwell with the man, and he gave Tsipporah his daughter to Mosheh.
Shemot 2:22 And she bore him a son, and he called his name Gĕreshom, for he said, “I have become a sojourner in a foreign land.”
Shemot 2:23 And it came to be after these many days that the sovereign of Mitsrayim died. And the children of Yisra’ĕl groaned because of the slavery, and they cried out. And their cry came up to Elohim because of the slavery.
Shemot 2:24 And Elohim heard their groaning, and Elohim remembered His covenant with Av̱raham, with Yitzchak, and with Yaʽakov̱.
Shemot 2:25 And Elohim looked on the children of Yisra’ĕl, and Elohim knew!
Shemot 3:1 And Mosheh was shepherding the flock of Yithro his father-in-law, the priest of Miḏyan. And he led the flock to the back of the wilderness, and came to Ḥorĕḇ, the mountain of Elohim.
Shemot 3:2 And the Messenger of יהוה appeared to him in a flame of fire from the midst of a bush. And he looked and saw the bush burning with fire, but the bush was not consumed.
Shemot 3:3 And Mosheh said, “Let me turn aside now, and see this great sight, why the bush does not burn.”
Shemot 3:4 And יהוה saw that he turned aside to see, and Elohim called to him from the midst of the bush and said, “Mosheh! Mosheh!” And he said, “Here I am.”
Shemot 3:5 And He said, “Do not come near here. Take your sandals off your feet, for the place on which you are standing is kadosh ground.”
Shemot 3:6 And He said, “I am the Elohim of your father, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov.” And Mosheh hid his face, for he was afraid to look at Elohim.
Shemot 3:7 And יהוה said, “I have indeed seen the oppression of My people who are in Mitsrayim, and have heard their cry because of their slave-drivers, for I know their sorrows.
Shemot 3:8 “And I have come down to deliver them from the hand of the Mitsrites, and to bring them up from that land to a good and spacious land, to a land flowing with milk and honey, to the place of the Kenaʽanites and the Ḥittites and the Amorites and the Perizzites and the Ḥiwwites and the Yeḇusites.
Shemot 3:9 “And now, see, the cry of the children of Yisra’ĕl has come to Me, and I have also seen the oppression with which the Mitsrites oppress them.
Shemot 3:10 “And now, come, I am sending you to Pharaoh, to bring My people, the children of Yisra’ĕl, out of Mitsrayim.”
Shemot 3:11 And Mosheh said to Elohim, “Who am I that I should go to Pharaoh, and that I should bring the children of Yisra’ĕl out of Mitsrayim?”
Shemot 3:12 And He said, “Because I am with you. And this is to you the sign that I have sent you: When you have brought the people out of Mitsrayim, you are to serve Elohim on this mountain.”
Shemot 3:13 And Mosheh said to Elohim, “See, when I come to the children of Yisra’ĕl and say to them, ‘The Elohim of your fathers has sent me to you,’ and they say to me, ‘What is His Name?’ what shall I say to them?”
Shemot 3:14 And Elohim said to Mosheh, “I am that which I am.”1 And He said, “Thus you shall say to the children of Yisra’ĕl, ‘I am has sent me to you.’ ”
Footnote: 1The Heḇrew text reads: ’eyeh ’asher ’eyeh, the word ’eyeh being derived from hayah which means to be, to exist, but the Aramaic text here in v. 14 reads: ayah ashar ayah. This is not His Name, but it is an explanation that leads up to the revelation of His Name in v. 15, namely: יהוה.
Shemot 3:15 And Elohim said further to Mosheh, “Thus you are to say to the children of Yisra’ĕl, ‘יהוה Elohim of your fathers, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov̱, has sent me to you. This is My Name forever, and this is My remembrance to all generations.’
Shemot 3:16 “Go, and you shall gather the elders of Yisra’ĕl together, and say to them, ‘יהוה Elohim of your fathers, the Elohim of Abvraham, of Yitzchak, and of Yaʽakov, appeared to me, saying, “I have indeed visited you and seen what is done to you in Mitsrayim;
Shemot 3:17 and I say: I am bringing you up out of the affliction of Mitsrayim to the land of the Kenaʽanite and the Ḥittite and the Amorite and the Perizzite and the Ḥiwwite and the Yeḇusite, to a land flowing with milk and honey.” ’
Shemot 3:18 “And they shall listen to your voice. And you shall come, you and the elders of Yisra’ĕl, to the sovereign of Mitsrayim, and you shall say to him, ‘יהוה Elohim of the Heḇrews has met with us. And now, please, let us go three days’ journey into the wilderness to slaughter to יהוה our Elohim.’
Shemot 3:19 “But I know that the sovereign of Mitsrayim is not going to let you go, not even by a strong hand.
Shemot 3:20 “And I shall stretch out My hand and smite Mitsrayim with all My wonders which I shall do in its midst. And after that he shall let you go.
Shemot 3:21 “And I shall give this people favour in the eyes of the Mitsrites. And it shall be, that when you go, you shall not go empty-handed.
Shemot 3:22 “But every woman shall ask from her neighbour and from the stranger in her house, objects of silver, and objects of gold, and garments. And you shall put them on your sons and on your daughters, and shall plunder the Mitsrites.”
Shemot 4:1 And Mosheh answered and said, “And if they do not believe me, nor listen to my voice, and say, ‘יהוה has not appeared to you?’ ”
Shemot 4:2 And יהוה said to him, “What is that in your hand?” And he said, “A rod.”
Exo 4:3 And He said, “Throw it on the ground.” So he threw it on the ground, and it became a serpent. And Mosheh fled from it.
Shemot 4:4 And יהוה said to Mosheh, “Reach out your hand and take it by the tail” – so he reached out his hand and caught it, and it became a rod in his hand –
Shemot 4:5 so that they believe that יהוה Elohim of their fathers, the Elohim of Av̱raham, the Elohim of Yitzchak, and the Elohim of Yaʽakov̱, has appeared to you.”
Shemot 4:6 And יהוה said to him again, “Now put your hand in your bosom.” And he put his hand in his bosom, and when he took it out, and see, his hand was leprous, like snow.
Shemot 4:7 And He said, “Put your hand in your bosom again.” So he put his hand in his bosom again, and drew it out of his bosom, and see, it was restored like his other flesh.
Shemot 4:8 “And it shall be, if they do not believe you, nor listen to the voice of the first sign, they shall believe the voice of the latter sign.
Shemot 4:9 “And it shall be, if they do not believe even these two signs, or listen to your voice, that you shall take water from the river and pour it on the dry land. And the water which you take from the river shall become blood on the dry land.”
Shemot 4:10 And Mosheh said to יהוה, “O יהוה, I am not a man of words, neither before nor since You have spoken to Your servant, for I am slow of speech and slow of tongue.”
Shemot 4:11 And יהוה said to him, “Who has made man’s mouth? Or who makes dumb, or deaf, or seeing, or blind? Is it not I, יהוה?
Shemot 4:12 “And now, go, and I shall be with your mouth and teach you what to say.”
Shemot 4:13 But he said, “O יהוה, please send by the hand of him whom You would send.”
Shemot 4:14 And the displeasure of יהוה burned against Mosheh, and He said, “Is not Aharon the Lĕwite your brother? I know that he speaks well. And see, he is also coming out to meet you. And when he sees you, he shall be glad in his heart.
Shemot 4:15 “And you shall speak to him and put the words in his mouth. And I am with your mouth and with his mouth, and I shall teach you what to do.
Shemot 4:16 “And he shall speak for you to the people. And it shall be that he shall be a mouth for you, and you shall be an elohim1 for him.
Footnote: 1Or mighty one, which is proof that elohim is but a title, indicating order or authority – it is not a proper name.
Shemot 4:17 “And take this rod in your hand, with which you shall do the signs.”
Shemot 4:18 Then Mosheh went and returned to Yithro his father-in-law, and said to him, “Please let me go and return to my brothers who are in Mitsrayim to see whether they are still alive.” And Yithro said to Mosheh, “Go in peace.”
Shemot 4:19 And יהוה said to Mosheh in Miḏyan, “Go, return to Mitsrayim, for all the men are dead who sought your life.”
Shemot 4:20 So Mosheh took his wife and his sons and set them on a donkey, and he returned to the land of Mitsrayim. And Mosheh took the rod of Elohim in his hand.
Shemot 4:21 And יהוה said to Mosheh, “As you go back to Mitsrayim, see that you do all those wonders before Pharaoh which I have put in your hand. But I am going to harden his heart, so that he does not let the people go.
Shemot 4:22 “And you shall say to Pharaoh, ‘Thus said יהוה, “Yisra’ĕl is My son, My first-born,
Shemot 4:23 so I say to you, let My son go to serve Me. But if you refuse to let him go, see, I am killing your son, your first-born.” ’ ”
Shemot 4:24 And it came to be on the way, in the lodging place, that יהוה met him and sought to kill him.
Shemot 4:25 And Tsipporah took a sharp stone and cut off the foreskin of her son and threw it at Mosheh’s feet, and said, “You are indeed a bridegroom of blood to me!”
Shemot 4:26 So He let him go. Then she said, “You are a bridegroom of blood,” because of the circumcision.
Shemot 4:27 And יהוה said to Aharon, “Go to meet Mosheh in the wilderness.” And he went and met him on the mountain of Elohim, and kissed him.
Shemot 4:28 Mosheh then told Aharon all the words of יהוה who had sent him, and all the signs which He had commanded him.
Shemot 4:29 And Mosheh went with Aharon and gathered together all the elders of the children of Yisra’ĕl.
Shemot 4:30 And Aharon spoke all the words which יהוה had spoken to Mosheh. Then he did the signs before the eyes of the people.
Shemot 4:31 And the people believed. And they heard that יהוה had visited the children of Yisra’ĕl and that He had looked on their affliction, and they bowed their heads and did obeisance.
Shemot 5:1 And afterwards Mosheh and Aharon went in and said to Pharaoh, “Thus said יהוה Elohim of Yisra’ĕl, ‘Let My people go, so that they keep a Chag to Me in the wilderness.’ ” (B'midbar)
Shemot 5:2 And Pharaoh said, “Who is יהוה, that I should obey His voice to let Yisra’ĕl go? I do not know יהוה, nor am I going to let Yisra’ĕl go.”
Shemot 5:3 And they said, “The Elohim of the Heḇrews has met with us. Please, let us go three days’ journey into the wilderness and slaughter to יהוה our Elohim, lest He fall upon us with pestilence or with the sword.”
Shemot 5:4 But the sovereign of Mitsrayim said to them, “Mosheh and Aharon, why do you take the people from their work? Get back to your burdens.”
Shemot 5:5 And Pharaoh said, “See, the people of the land are many now, and you make them cease from their burdens!”
Shemot 5:6 And the same day Pharaoh commanded the slave-drivers of the people and their foremen, saying,
Shemot 5:7 “You are no longer to give the people straw to make bricks as before. Let them go and gather straw for themselves.
Shemot 5:8 “And lay on them the required amount of bricks which they made before, do not diminish it. For they are idle, that is why they cry out, saying, ‘Let us go and slaughter to our Elohim.’
Shemot 5:9 “Let more work be laid on the men, so that they labour in it, and not pay attention to words of falsehood.”
Shemot 5:10 And the slave-drivers of the people and their foremen went out and spoke to the people, saying, “Thus said Pharaoh, ‘I do not give you straw.
Shemot 5:11 ‘Go, take straw for yourselves, wherever you find it, for your work shall not be diminished.’ ”
Shemot 5:12 And the people were scattered in all the land of Mitsrayim – to gather stubble for straw.
Shemot 5:13 And the slave-drivers were hurrying them on, saying, “Complete your work, your daily amount, as when there was straw.”
Shemot 5:14 Also the foremen of the children of Yisra’ĕl, whom Pharaoh’s slave-drivers had set over them, were beaten and were asked, “Why have you not completed your task in making bricks both yesterday and today, as before?”
Shemot 5:15 And the foremen of the children of Yisra’ĕl came and cried out to Pharaoh, saying, “Why do you treat your slaves this way?
Shemot 5:16 “There is no straw given to your slaves, and they say to us, ‘Make bricks!’ And see, your slaves are beaten, but your own people are at fault.”
Shemot 5:17 But he said, “You are idle! You are idle! That is why you say, ‘Let us go and slaughter to יהוה.’
Shemot 5:18 “So now go, work. And straw is not given to you, but deliver the amount of bricks.”
Shemot 5:19 And the foremen of the children of Yisra’ĕl saw that they were in trouble after it was said, “You are not to diminish your daily amount of bricks.”
Shemot 5:20 And when they came out from Pharaoh, they met Mosheh and Aharon who stood there to meet them.
Shemot 5:21 And they said to them, “Let יהוה look on you and judge, because you have made us loathsome in the eyes of Pharaoh and in the eyes of his servants, to give a sword in their hand to kill us.”
Shemot 5:22 And Mosheh returned to יהוה and said, “יהוה, why have You done evil to this people? Why did You send me?
Shemot 5:23 “For ever since I came to Pharaoh to speak in Your Name, he has done evil to this people. And You have not delivered Your people at all.”
Shemot 6:1 And יהוה said to Mosheh, “Now see what I do to Pharaoh, for with a strong hand he is going to let them go, and with a strong hand he is going to drive them out of his land.”
Noach Gospel (Hebrew)
Mattithyahu 3-4
Mat 3:1 בימים ההם קם יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃
Mat 3:2 שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא׃
Mat 3:3 כי זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
Mat 3:4 ויוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃
Mat 3:5 ותצא אליו ירושלים וכל־יהודה וכל־ככר הירדן׃
Mat 3:6 ויטבלו על־ידו בירדן ויתודו את־חטאתם׃
Mat 3:7 ויהי כראותו רבים מן־הפרושים והצדוקים נגשים להטבל ויאמר להם ילדי צפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן־הקצף העתיד לבא׃
Mat 3:8 לכן עשו פרי ראוי לתשובה׃
Mat 3:9 ואל־תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן־האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃
Mat 3:10 וכבר הושם הגרזן על־שרש העצים והנה כל־עץ אשר איננו עשה פרי טוב יכרת וישלך באש׃
Mat 3:11 הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק ממני אשר קטנתי משאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃
Mat 3:12 ובידו המזרה וזרה את־גרנו ואסף את־דגנו אל־אוצרו ואת־המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃
Mat 3:13 ויבא ישוע מן־הגליל הירדנה אל־יוחנן להטבל על־ידו׃
Mat 3:14 ויוחנן חשך אותו לאמר אנכי צריך להטבל על־ידך ואתה בא אלי׃
Mat 3:15 ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לשנינו למלא כל־הצדקה וינח לו׃
Mat 3:16 ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר ויעל מן־המים והנה השמים נפתחו־לו וירא את־רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃
Mat 3:17 והנה קול מן־השמים אומר זה בני ידידי אשר־רציתי בו׃
Mat 4:1 אז נשא הרוח את־ישוע המדברה למען ינסהו השטן׃
Mat 4:2 ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב׃
Mat 4:3 ויגש אליו המנסה ויאמר אם בן־האלהים אתה דבר לאבנים האלה ותהיינה ללחם׃
Mat 4:4 ויען ויאמר הן כתוב לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה׃
Mat 4:5 וישאהו השטן אל־עיר הקדש ויעמידהו על־פנת־גג בית המקדש׃
Mat 4:6 ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה נפל למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה־לך ועל־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
Mat 4:7 ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את יהוה אלהיך׃
Mat 4:8 ויוסף השטן וישאהו אל־הר גבה מאד ויראהו את־כל ממלכות תבל וכבודן׃
Mat 4:9 ויאמר אליו כל־זאת לך אתננה אם־תקד ותשתחוה לי׃
Mat 4:10 ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃
Mat 4:11 וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו׃
Mat 4:12 ויהי כשמע ישוע כי הסגירו את־יוחנן וילך אל ארץ הגליל׃
Mat 4:13 ויצא מנצרת ויבא וישב בכפר־נחום אשר על־שפת הים בגבול זבלון ונפתלי׃
Mat 4:14 למלאת הנאמר על־פי ישעיהו הנביא לאמר׃
Mat 4:15 ארצה זבלון וארצה נפתלי דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃
Mat 4:16 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
Mat 4:17 מן־העת ההיא החל ישוע לקרא קרוא ואמור שובו כי מלכות השמים קרבה לבוא׃
Mat 4:18 ויהי בהתהלכו על־יד ים־הגליל וירא והנה שני אנשים אחים שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו משליכים מצודה בים כי דיגים הם׃
Mat 4:19 ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים׃
Mat 4:20 ויעזבו מהרה את המכמרות וילכו אחריו׃
Mat 4:21 ויהי כעברו משם וירא שני אנשים אחים אחרים את־יעקב בן־זבדי ואת־יוחנן אחיו באניה עם־זבדי אביהם והמה מתקנים את־מכמרותם ויקרא אליהם׃
Mat 4:22 ויעזבו מהרה את־האניה ואת־אביהם וילכו אחריו׃
Mat 4:23 ויסב ישוע בכל־הגליל וילמד בכנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל־מחלה וכל־מדוה בעם׃
Mat 4:24 ושמעו יצא בכל־ארץ סוריא ויביאו אליו את כל־החולים המענים בכל־חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים וירפאם׃
Mat 4:25 וילכו אחריו המנים המנים מן־הגליל ומן־עשר הערים ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן׃
Noach Gospel
Mattithyahu 3-4
Mat 3:1 And in those days Yochannan the Immerser came proclaiming in the wilderness of Yehuḏah,
Mat 3:2 and saying, “Repent, for the reign of the heavens has come near!”
Mat 3:3 For this is he who was spoken of by Yeshayahu HaNavi, saying, “A voice of one crying in the wilderness, ‘Prepare the way of יהוה, make His paths straight.’ ”1 Footnote:1Isa. 40:3.
Mat 3:4 And Yochannan had a garment of camel’s hair, and a leather girdle around his waist. And his food was locusts and wild honey.
Mat 3:5 Then Yerushalayim, and all Yehuḏah, and all the country around the Yardĕn went out to him,
Mat 3:6 and they were immersed by him in the Yardĕn, confessing their sins.
Mat 3:7 And seeing many of the Pharisees and Sadducees coming to his immersion, he said to them, “Brood of adders! Who has warned you to flee from the coming wrath?
Mat 3:8 “Bear, therefore, fruits worthy of repentance,
Mat 3:9 and do not think to say to yourselves, ‘We have Avraham as father.’1 For I say to you that Elohim is able to raise up children to Avraham from these stones. Footnote: 1John 8:33-34,
Mat 3:10 “And the axe is already laid to the root of the trees. Every tree, then, which does not bear good fruit is cut down and thrown into the fire.
Mat 3:11 “I indeed immerse you in water unto repentance, but He who is coming after me is mightier than I, whose sandals I am not worthy to bear. He shall immerse you in Ruach HaKadosh and fire.
Mat 3:12 “His winnowing fork is in His hand, and He shall thoroughly cleanse His threshing-floor, and gather His wheat into the storehouse, but the chaff He shall burn with unquenchable fire.”
Mat 3:13 Then יהושע came from Galil to Yochannan at the Yardĕn to be mikvah-ed by him.
Mat 3:14 But Yochannan was hindering Him, saying, “I need to be mikvah-ed by You, and You come to me?”
Mat 3:15 But יהושע answering, said to him, “Permit it now, for thus it is fitting for us to fill all righteousness.” Then he permitted Him.
Mat 3:16 And having been immersed, יהושע went up immediately from the water, and see, the heavens were opened, and He saw the Ruach of Elohim descending like a dove and coming upon Him,
Mat 3:17 and see, a voice out of the heavens, saying, “This is My Son, the Beloved, in whom I did delight.”
Mat 4:1 Then יהושע was led up by the Ruach into the wilderness to be tried by the devil.
Mat 4:2 And after having fasted forty days and forty nights, He was hungry.
Mat 4:3 And the tempter came and said to Him, “If You are the Son of Elohim, command that these stones become bread.”
Mat 4:4 But He answering, said, “It has been written, ‘Man shall not live by bread alone, but by every word that comes from the mouth of יהוה.’ ”1 Footnote: 1Dt. 8:3.
Mat 4:5 Then the devil took Him up into the Kadosh city, set Him on the edge of Bayith HaMikdash,
Mat 4:6 and said to Him, “If You are the Son of Elohim, throw Yourself down. For it has been written, ‘He shall command His messengers concerning you,’ and, ‘In their hands they shall bear you up, so that you do not dash your foot against a stone.’ ”
Mat 4:7 יהושע said to him, “It has also been written, ‘You shall not try יהוה your Elohim.’ ”1 Footnote: 1Dt. 6:16.
Mat 4:8 Again, the devil took Him up on a very high mountain, and showed Him all the reigns of the world, and their esteem,
Mat 4:9 and said to Him, “All these I shall give You if You fall down and worship me.”
Mat 4:10 Then יהושע said to him, “Go, Satan! For it has been written, ‘You shall worship יהוה your Elohim, and Him alone you shall serve.’ ”1 Footnote: 1Dt. 6:13.
Mat 4:11 Then the devil left Him, and see, messengers came and attended Him.
Mat 4:12 And יהושע, having heard that Yochannan had been put in prison, withdrew into Galil.
Mat 4:13 And leaving Natsareth, He came and dwelt in Kephar Naḥum, which is by the sea, in the borders of Zeḇulun and Naphtali,
Mat 4:14 to fill what was spoken by Yeshayahu HaNavi, saying,
Mat 4:15 “Land of Zeḇulun and
Mat 4:16 the people who sat in darkness saw a great light, and upon those who sat in the land and shadow of death, light arose to them.”1 Footnote: 1Isa. 9:1-2.
Mat 4:17 From that time יהושע began to proclaim and to say, “Repent, for the reign of the heavens has drawn near.”
Mat 4:18 And יהושע, walking by the Sea of Galil, saw two brothers, Shimʽon called Kĕpha, and Andri his brother, casting a net into the sea, for they were fishermen.
Mat 4:19 And He said to them, “Follow Me, and I shall make you fishers of men.”
Mat 4:20 And immediately they left their nets and followed Him.
Mat 4:21 And going on from there, He saw two other brothers, Yaʽakov the son of Zaḇdai, and Yochannan his brother, in the boat with Zaḇdai their father, mending their nets. And He called them,
Mat 4:22 and immediately they left the boat and their father, and followed Him.
Mat 4:23 And יהושע went about all Galil, teaching in their congregations, and proclaiming the Good News of the reign, and healing every disease and every bodily weakness among the people.
Mat 4:24 And news about Him went out into all
Mat 4:25 And large crowds – from Galil, and Dekapolis, and Yerushalayim, and Yehuḏah, and beyond the Yardĕn – followed Him.
Noach Haftarah (Hebrew)
Yeshayahu 54:1 - 55:5
Yeshayahu 54:1 רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שׁוממה מבני בעולה אמר יהוה׃
Yeshayahu 54:2 הרחיבי מקום אהלך ויריעות משׁכנותיך יטו אל־תחשׂכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי׃
Yeshayahu 54:3 כי־ימין ושׂמאול תפרצי וזרעך גוים יירשׁ וערים נשׁמות יושׁיבו׃
Yeshayahu 54:4 אל־תיראי כי־לא תבושׁי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשׁת עלומיך תשׁכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד׃
Yeshayahu 54:5 כי בעליך עשׂיך יהוה צבאות שׁמו וגאלך קדושׁ ישׂראל אלהי כל־הארץ יקרא׃
Yeshayahu 54:6 כי־כאשׁה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשׁת נעורים כי תמאס אמר אלהיך׃
Yeshayahu 54:7 ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃
Yeshayahu 54:8 בשׁצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יהוה׃
Yeshayahu 54:9 כי־מי נח זאת לי אשׁר נשׁבעתי מעבר מי־נח עוד על־הארץ כן נשׁבעתי מקצף עליך ומגער־בך׃
Yeshayahu 54:10 כי ההרים ימושׁו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא־ימושׁ וברית שׁלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה׃
Yeshayahu 54:11 עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים׃
Yeshayahu 54:12 ושׂמתי כדכד שׁמשׁתיך ושׁעריך לאבני אקדח וכל־גבולך לאבני־חפץ׃
Yeshayahu 54:13 וכל־בניך למודי יהוה ורב שׁלום בניך׃
Yeshayahu 54:14 בצדקה תכונני רחקי מעשׁק כי־לא תיראי וממחתה כי לא־תקרב אליך׃
Yeshayahu 54:15 הן גור יגור אפס מאותי מי־גר אתך עליך יפול׃
Yeshayahu 54:16 הן אנכי בראתי חרשׁ נפח באשׁ פחם ומוציא כלי למעשׂהו ואנכי בראתי משׁחית לחבל׃
Yeshayahu 54:17 כל־כלי יוצר עליך לא יצלח וכל־לשׁון תקום־אתך למשׁפט תרשׁיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם־יהוה׃
Yeshayahu 55:1 הוי כל־צמא לכו למים ואשׁר אין־לו כסף לכו שׁברו ואכלו ולכו שׁברו בלוא־כסף ובלוא מחיר יין וחלב׃
Yeshayahu 55:2 למה תשׁקלו־כסף בלוא־לחם ויגיעכם בלוא לשׂבעה שׁמעו שׁמוע אלי ואכלו־טוב ותתענג בדשׁן נפשׁכם׃
Yeshayahu 55:3 הטו אזנכם ולכו אלי שׁמעו ותחי נפשׁכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים׃
Yeshayahu 55:4 הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים׃
Yeshayahu 55:5 הן גוי לא־תדע תקרא וגוי לא־ידעוך אליך ירוצו למען יהוה אלהיך ולקדושׁ ישׂראל כי פארך׃
Subscribe to:
Posts (Atom)
