חֻקַּת
Chukat
(statute)
B'midbar 19:1-22:1
United in Prayer
B'midbar [Numbers] 21:1-31 And the Canaanite, the king of Arad, who dwelt in the South, heard tell that Yisra’el came by the way of the spies; and he fought against Yisra’el, and took some of them captive.2 And Yisra’el vowed a vow to YHVH, and said, "If You will indeed deliver this people into my hand, then I will utterly destroy their cities."3 And YHVH hearkened to the voice of Yisra’el, and delivered up the Canaanites; and they utterly destroyed them and their cities: and the name of the place was called Chormah.
When Yisra’el as a twelve tribe nation calls out to YHVH, He answers in a powerful way!
With the current difficulties that modern day Yisra’el is having with Canaanites in the Land, this verse would seem to tell us of the need for Yisra’el both to be crying out to YHVH, and for all twelve tribes to be present (and crying out together). This is not the case today, because basically only two to three tribes are present in any great degree in the Land. May YHVH cause it to happen soon and in our day!
One of the beautiful things about the above passage, is the relationship between Yisra’el and her Elohim through prayer. Let us consider some truths about prayer.
Luqa [Luke] 11:1 And it came to pass, as He was praying in a certain place, that when He ceased, one of his disciples said to him, "Master, teach us to pray, even as Yochanan (John) also taught his talmidim."
All of us pray about many people and things that are near and dear to us. How many of us before we start praying about a person, situation, or thing, actually ask YHVH what it is that He wants us to pray about? Perhaps, if each one of us actually asked YHVH what it was that He wants us to pray concerning each person, then we may just see many more wonderful answers to prayer. Please consider the following passage.
Yochanan Aleph [1st John] 5:14 14 And this is the boldness which we have toward Him, that, if we ask anything according to His will, He hears us: 15 and if we know that He hears us whatsoever we ask, we know that we have the petitions which we have asked of Him.
Please note in the above passage, that if we ask anything whatsoever that is YHVH's will, He will give to us that which we have asked. The key to answered prayer seems to be praying according to His will.
So when we consider the former passage about asking Him to teach us to pray for a particular person, then when He tells us what it is that we should pray, we know that we are praying according to His will. And if we are praying according to His will, then we can have complete confidence that He will answer the prayer because we are only praying what He has told us to pray.
Consider this illustration.
Little Johnny gets sick. His mom starts praying for him right away, but nothing seems to be happening, at least that she can tell. Then one day in prayer she happens to ask YHVH what it is that she should be praying for little Johnny. YHVH impresses upon her what it is that she should pray. Johnny's mother begins praying what it was that YHVH impressed upon her. Her faith is increased because she knows that she is praying for Johnny according to YHVH's will.
Let us consider one more aspect of prayer.
Daniel 10:12 Then said he to me, "Fear not, Daniel; for from the first day that you set your heart to understand, and to humble yourself before your Elohim, your words were heard: and I am come for your words' sake."
Notice, that as Daniel prayed, YHVH heard his prayers right away. This is important to understand. Now notice what this messenger tells Daniel in the next verse.
Daniel 10:13 "But the prince of the kingdom of Persia withstood me twenty-one days; but, behold, Micha’el, one of the chief princes, came to help me: and I remained there with the kings of Persia."
From the time that YHVH heard and dispatched the answer to Daniel, there was a delay of three weeks' time. Why? Spiritual warfare!
When we know that what we are praying is YHVH's will, then we need to be diligent and not give up. There are times that the answer to our prayers is sometimes delayed in the spiritual realm. When we understand this, then it should encourage us to keep on praying and not lose heart.
The Fiery Serpents
B'midbar [Numbers] 21:4-94 And they journeyed from Har Hor by the way to the Yam Suf, to compass the land of Edom: and the being of the people was much discouraged because of the way.5 And the people spoke against Elohim, and against Moshe, "Wherefore have you brought us up out of Mitzrayim to die in the wilderness? For there is no bread, and there is no water; and our being loathes this insignificant bread."6 And YHVH sent fiery serpents among the people, and they bit the people; and many people of Yisra’el died.7 And the people came to Moshe, and said, "We have sinned, because we have spoken against YHVH, and against you; pray to YHVH, that He take away the serpents from us." And Moshe prayed for the people.8 And YHVH said to Moshe, "You make a fiery serpent, and set it upon a standard; and it shall come to pass, that every one that is bitten, when he sees it, shall live."9 And Moshe made a serpent of brass, and set it upon the standard; and it came to pass, that if a serpent had bitten any man, when he looked to the serpent of brass, he lived.
In the first few verses, we see the wonderful way in which Yisra’el was praying and seeing their prayers answered by her Elohim. Then they went on the next leg of their journey. Verse four records that their discouragement came because of the way in which they traveled.
In walking with Mashiach and serving Him, have you ever become discouraged? Probably most of us have at one time or another. But why?
Could it be that we do not understand the way as well as we should? Christianity has basically taught us for the past two millennia, that if you will just accept “Jesus”, then everything will be okay in your life from that point on. In fact, some even go so far as to teach that you will become healthy and wealthy. And if you don't, they teach that you have a faith problem. It is all your fault that you are having problems.
Granted, many of our problems are self caused and self inflicted; albeit, unintentionally on our part. However, there are problems and challenges that come our way that have nothing to do with wrong choices on our part. This is what happened to Iyov (Job). In fact, what happened in Iyov's life happened because he was living a righteous life.
Should we not also expect to see the same kinds of trials and tribulations in our own life as a result of doing His will? Sure! For further details, please see the study Testing of the Set-Apart Ones.
This discouragement that the Nation of Yisra’el experienced, resulted in their complaining and grumbling against YHVH and His chosen leader, Moshe.
It seems that YHVH views this particular sin (grumbling) as being so grievous that it is worthy of death. In this particular instance, YHVH sends serpents to bite the people. Many people died as a result. Let us consider this next passage.
Qorintyah Aleph [1st Corinthians] 10:5-6 5 Howbeit with most of them Elohim was not well pleased: for they were overthrown in the wilderness. 6 Now these things were our examples, to the intent we should not lust after evil things, as they also lusted.
Please note that it is the seeking after things of the material realm that is displeasing to YHVH. What we need to be seeking after is His Kingdom as Yahshua taught us.
Mattityahu [Matthew] 6:33 "But you seek first His kingdom, and His righteousness; and all these things shall be added to you."
Notice that if we seek His spiritual Kingdom first and foremost, then those things that we need in this physical realm He will give to us.
Qorintyah Aleph [1st Corinthians] 10:10 10 Do not murmur, as some of them murmured, and perished by the destroyer.
Notice that those who murmured were destroyed, and Scripture tells us that the destroyer (Satan, that serpent of old) destroyed them. When YHVH sent the fiery serpents among the people, it was a reflection of the spiritual reality at that moment. HaSatan had come into the camp and destroyed their spirits through enticing them to lust after the physical things (something better than water and bread) and to then voice that lusting; thereby, allowing the spiritual to spill over into the physical (the fiery serpents biting the people).
Basically, the fiery serpents were just an indication of what had already happened in the spiritual realm. But now, everyone could see what was in their hearts.
But the ones that would look upon the bronze serpent that YHVH had Moshe make, are the ones who humbled themselves and repented of their grumbling. They are the ones whom YHVH healed.
Qorintyah Aleph [1st Corinthians] 10:11-12 11 Now these things happened to them by way of example; and they were written for our admonition, upon whom the ends of the ages are come. 12 Wherefore let him that thinks he stands take heed lest he fall.
YHVH had these words written for us today!
This example of what happens to people that grumble and complain should be a sobering reminder that we should live a life full of thankfulness and gratitude towards YHVH for His many blessings that He gives to us. Even those things that do not look like blessings to us are, in actuality, blessings.
Qorintyah Aleph [1st Corinthians] 10:13 13 There has no temptation come upon you but such as man can bear: but Elohim is faithful, who will not allow you to be tempted above that you are able; but will with the temptation make also the way of escape, that you may be able to endure it.
These are very comforting words. YHVH will only give us what we are able to handle. However, He will often take us right to the very limit of what we can handle in order to stretch and refine us. But He will not exceed that limit.
However, that being said, it should also be recognized that if He was not in our lives we could not handle it. Or, if we attempt to handle something without His presence and His counsel and wisdom, we are bound to stumble and fail.
May YHVH cause the lesson of the fiery serpents to sink deep into our spirits so that none of us will be guilty of grumbling and complaining and thus be destroyed.
Journeys
B'midbar [Numbers] 21:10-1610 And the children of Yisra’el journeyed, and encamped in Ovot.11 And they journeyed from Ovot, and encamped at Iyei-Ha'avarim, in the wilderness which is before Moab, toward the sun rising.12 From there they journeyed, and encamped in the valley of Zared.13 From there they journeyed, and encamped on the other side of the Arnon, which is in the wilderness, that comes out of the border of the Amorites: for the Arnon is the border of Moab, between Moab and the Amorites.14 Wherefore it is said in the book of the Wars of YHVH, Vaheb in Suphah, and the valleys of the Arnon,15 And the slope of the valleys that inclines toward the dwelling of Ar, and leans upon the border of Moab.16 And from there to Be'er: that is the well whereof YHVH said to Moshe, "Gather the people together, and I will give them water."
In these seven verses, we see Yisra’el moving and camping at five different locations. The last place, Be'er, to which YHVH had taken them, they had been before. Perhaps if we remember that these are lessons for us upon whom the end of the ages has come, then we may be able to see another very important lesson for us here.
YHVH loves us very much! It is something that almost all of us would understand. In that great love that He expresses toward us is His loving discipline. And when He disciplines us to refine us, if we do not get the lesson that He is teaching us, then He repeats the lesson.
That seems to be what is happening in the Nation of Yisra’el above. YHVH took them back to where they started from.
Life Has its Ups and Downs
B'midbar [Numbers] 21:17-2017 Then sang Yisra’el this song: "Spring up, well; sing you to it:18 The well, which the princes dug, which the nobles of the people delved, with the scepter, with their staves." And from the wilderness to Mattanah;19 and from Mattanah to Nachaliel; and from Nachali'el to Bamot;20 and from Bamoth to the valley that is in the field of Moab, to the top of Pisgah, which looks down upon the desert.
This is one of those portions of Scripture that contains several place names. It is interesting to investigate the meaning of these names. Let us list them for convenience.
1. Mattanah - present (i.e., sacrificial offering)
2. Nahali’el - valley of El
3. Bamot - heights
4. Valley in the field of Moab - valley from the father
5. Pisgah - to cut up or to contemplate (to the top of)
Notice that it starts out with a spiritual high. Then into the valley, then back up to the heights again, then down in the valley once more and finally back up to a mountain top experience.
Probably all of us could relate our own spiritual journey to this kind of up and down. First being spiritually high and then all of a sudden finding ourselves trudging through the valley of despair. Then, back up high spiritually for a short time before finding ourselves back in the valley once again.
If we are not careful, we can let the valleys be very discouraging to us. However, please note the meanings of the names of the two valleys listed above. The first one is Valley of El. Who would not want to be in this valley? This should be a good valley to be in, one would think. Then the next valley is Valley from the Father. Again, shouldn't this valley be a good valley to be in?
Please consider this passage.
Ivrim [Hebrews] 12:11 All chastening seems for the present to be not joyous but grievous; yet afterward it yields the peaceable fruit to them that have been exercised thereby, even the fruit of righteousness.
We need to realize that there is not much growing up on top of a mountain, but that the growth is down in the valley. On the mountaintop one can see a long way. One can see and get one's bearings easily because of the lack of vegetative growth that would block one's view. So mountaintop experiences are good and necessary. However, the true growth in our spiritual lives happens down in the valley where the going can be hard and even treacherous at times.
If we can remember this when in the valley, it may help lighten the burden of going through the valley.
War with the Amorites
B'midbar [Numbers] 21:21-2621 And Yisra’el sent messengers to Sichon king of the Amorites, saying,22 "Let me pass through your land; we will not turn aside into field, or into vineyard; we will not drink of the water of the wells: we will go by the king's highway, until we have passed your border.23 And Sichon would not allow Yisra’el to pass through his border: but Sichon gathered all his people together, and went out against Yisra’el into the wilderness, and came to Yahtzah; and he fought against Yisra’el.24 And Yisra’el smote him with the edge of the sword, and possessed his land from the Arnon to the Yabboq, even to the children of Ammon; for the border of the children of Ammon was strong.25 And Yisra’el took all these cities: and Yisra’el dwelt in all the cities of the Amorites, in Cheshbon, and in all the towns thereof.26 For Cheshbon was the city of Sichon the king of the Amorites, who had fought against the former king of Moab, and taken all his land out of his hand, even to the Arnon.
The offer that Yisra’el gave to the Amorites seems like it was a pretty generous offer. They would take nothing out of the land that belonged to the Amorites, including water. But for some reason the Amorites did not accept this offer. Instead, they came out in force to fight against Yisra’el.
Verse 23 above says that they came out to Yahtzah, which means to stamp, as in a threshing floor. This is exactly what YHVH had Yisra’el do to them as a result of their not accepting Yisra’el's offer in passing through their land.
It brings this verse to mind.
Kepha [1st Peter] 2:8 A stone of stumbling, and a rock of offence; for they stumble at the word, being disobedient: where unto also they were appointed.
When a person stumbles at His truth, it will end in destruction if one does not repent unto YHVH.
A Proverb
B'midbar [Numbers] 21:27-3027 Wherefore they that speak in proverbs say, "Come to Cheshbon; let the city of Sichon be built and established:28 For a fire is gone out of Cheshbon, A flame from the city of Sichon; it has devoured Ar of Moab, the Ba'alim of the high places of the Arnon.29 Woe to you, Moab! You are undone, people of Chemosh; he has given his sons as fugitives, and his daughters into captivity, to Sichon king of the Amorites.30 We have shot at them; Cheshbon is perished even to Divon, and we have laid waste even to Nophah, which (reaches) to Medeba."
The essence of this proverb seems to be the fire or flame, which brings to mind this passage.
Ivrim [Hebrews] 12:29 for our Elohim is a consuming fire.
Keeping this in mind, the proverb starts off with a command to "come to Cheshbon". But what could that signify? Let us consider the meaning and implication of this place name.
חֶשְׁבּוֹן Chesbon means properly contrivance; by implication intelligence: - account, device, reason.
So when we properly consider that this passage starts out with these words:
Wherefore they that speak in proverbs say, "Come to Cheshbon...."
What the meaning of coming to Cheshbon means is proverbial. So to properly understand it one needs to understand the meaning of the name. In this case we are being commanded to come to intelligence or come to reason. This seems to go with the general tenure of Scripture for YHVH states in another place:
Yesha`Yahu [Isaiah] 1:18 "Come now, and let us reason together, says YHVH: though your sins be as scarlet, they shall be as white as snow; though they be red like crimson, they shall be as wool."
So properly reasoning (parsing) of Scripture is something that YHVH desires for us to learn and do.
And in the case of this proverb if we will look at its meaning with reason we will see that it is those that did not submit to His will that He consumed with fire. Does not much of Scripture bear this out? To be sure it does!
Yisra’el Dwells
B'midbar [Numbers] 21:31-3231 Thus Yisra’el dwelt in the land of the Amorites.32 And Moshe sent to spy out Yazer; and they took the towns thereof, and drove out the Amorites that were there.
Let us have a brief overview to put the above verses in their proper perspective.
1. Yisra’el spies out the land (chapter 13) and rejects wise council to go in and possess the land.
2. Aharon and Miriam die (chapter 20)
3. All the generation that sinned and were condemned to not enter His Land all died in the wilderness by the time the next census is taken. (chapter 26)
While there may still be a few of the old-timers left here in chapter 21, their numbers are probably quickly diminishing. It is a praise to YHVH that the next generation did not reject Him because of the reports of spies. It seems that perhaps when Moshe sent these spies out, that when they reported back, they did not do so publicly as they did in chapter 13.
We see further evidence of this after Y’hoshua takes over as leader of Yisra’el and he sends spies out as well.
Y’hoshua [Joshua] 2:1 And Y’hoshua the son of Nun sent out of Shittim two men as spies secretly, saying, "Go, view the land, and Yericho." And they went and came into the house of a harlot whose name was Rahab, and lay there.
Notice Y’hoshua sent them out secretly.
The Yisra’elites, after taking the land of the Amorites, then dwelt there.
War with Bashan
B'midbar [Numbers] 21:33-22:133 And they turned and went up by the way of Bashan: and Og the king of Bashan went out against them, he and all his people, to battle at Edrei.34 And YHVH said to Moshe, "Fear him not: for I have delivered him into your hand, and all his people, and his land; and you shall do to him as you did to Sichon king of the Amorites, who dwelt at Cheshbon."35 So they smote him, and his sons and all his people, until there was none left him remaining: and they possessed his land.1 And the children of Yisra’el journeyed, and encamped in the plains of Moab beyond the Yarden at Yericho.
Yisra’el then went up by way of the Bashan and the king of Bashan brought out all his people to do battle at Edrei - literally to battle mightily.
However, YHVH was with Yisra’el and He caused them to overcome Og, king of Bashan and all his people until there were none left. Then Yisra’el was in possession of their land as well.
YHVH then moved Yisra’el on to the plains of Moab (plains from the Father).
Yisra’el's Warfare
Ephesians 6:12 For our wrestling is not against flesh and blood, but against the principalities, against the powers, against the world-rulers of this darkness, against the spiritual hosts of wickedness in the heavenly places.
The primary warfare that Yisra’el is involved in is spiritual. We are struggling against those spiritual forces that have rebelled against YHVH and His Kingdom. These evil spiritual forces often use people in the physical realm to do their bidding. Often times those that are doing the bidding of the evil spiritual forces are doing so unknowingly. But that does not change the fact that they are being used by these evil spiritual forces.
Actually, we are all born into the kingdom of darkness and we must each choose to come out of that darkness into his wonderful light.
Kepha Aleph [1st Peter] 2:9 But you are an elect race, a royal priesthood, a kadosh nation, a people for Elohim's own possession, that you may show forth the excellencies of Him who called you out of darkness into His marvelous light:
When we come out of that great darkness and walk in His light as He is in the light, then YHVH can and will give us victory.
Yochanan Aleph [1st John] 1:7 but if we walk in the light, as He is in the light, we have fellowship one with another, and the blood of Yahshua His Son cleanses us from all sin.
This is how we are to overcome HaSatan and all the works of darkness: to walk in all of His wonderful light.
Yechezk’el [Ezekiel] 37:22-23 22 "and I will make them one nation in the land, upon the mountains of Yisra’el; and one king shall be king to them all; and they shall be no more two nations, neither shall they be divided into two kingdoms any more at all; 23 neither shall they defile themselves any more with their idols, nor with their detestable things, nor with any of their transgressions; but I will save them out of all their dwelling-places, wherein they have sinned, and will cleanse them: so shall they be my people, and I will be their Elohim."
What a wonderful blessing we can look forward to, being reunited with our brethren and being in the Land and all serving Him together as one new man. Then we will see wonderful victories for His people!
ABBA YHVH, please cause all of Your people to walk in all the light that You give to them and cause us to be gathered back home to Your Land soon and in our day; in the Name of Yahshua our Mashiach, Omein.
Shabbat Shalom
Zerubbabel ben Emunahzerubbabel@nazareneisrael.org
יברכך יהוה וישמרך
יאר יהוה פניו אליך ויחנך
ישא יהוה פניו אליך וישם לך שלום
Yosef ben Ruach A servant of our Master The Israelite sect of the Nazarenes Re-establishing the original faith of the apostles www.nazareneisrael.org
Showing posts with label Chukat. Show all posts
Showing posts with label Chukat. Show all posts
Chukat Gospel (Hebrew)
Yochanan 11-12
Joh 11:1 ויהי איש חולה והוא לעזר מבית־היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
Joh 11:2 היא מרים אשר את־האדון במרקחת ותנגב את־רגליו בשערותיה ולעזר אחיה הוא חלה׃
Joh 11:3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה אשר אהבת חלה הוא׃
Joh 11:4 וישמע ישוע ויאמר המחלה הזאת לא למות היא כי אם־לכבוד האלהים למען יכבד־בה בן־האלהים׃
Joh 11:5 וישוע אהב את מרתא ואת־אחותה ואת־לעזר׃
Joh 11:6 וכשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר־הוא שם׃
Joh 11:7 ומאחרי־כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה אל־ארץ יהודה׃
Joh 11:8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
Joh 11:9 ויען ישוע הלא שתים־עשרה שעות ליום איש כי־ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
Joh 11:10 וההלך בלילה יכשל כי האור איננו בו׃
Joh 11:11 ואחרי דברו כזאת אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
Joh 11:12 ויאמרו תלמידיו אדני אם־ישן הוא ירפא לו׃
Joh 11:13 וישוע דבר על־מותו והמה חשבו כי על־מנוחת השנה דבר׃
Joh 11:14 אז אמר ישוע אליהם מפורש לעזר מת׃
Joh 11:15 ושמח אני בגללכם כי לא־הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
Joh 11:16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל־התלמידים חבריו נלכה גם־אנחנו למען נמות עמו׃
Joh 11:17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
Joh 11:18 ובית־היני קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
Joh 11:19 ורבים מן־היהודים באו בית־מרתא ומרים לנחם אתהן על־אחיהן׃
Joh 11:20 ויהי כשמע מרתא כי בא ישוע ותצא לקראתו ומרים יושבת בבית׃
Joh 11:21 ותאמר מרתא אל־ישוע אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
Joh 11:22 וגם־עתה ידעתי כי כל־אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
Joh 11:23 ןיאמר אליה ישוע אחיך קום יקום׃
Joh 11:24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
Joh 11:25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי־ימות׃
Joh 11:26 וכל־החי אשר יאמין־בי לא־ימות לעולם התאמיני לדבר הזה׃
Joh 11:27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי־אתה המשיח בן־האלהים הבא לעולם׃
Joh 11:28 זאת דברה והלכה וקראה למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה והוא קרא לך׃
Joh 11:29 היא שמעה ותקם ותבא אליו׃
Joh 11:30 וישוע טרם יבא אל־הכפר כי־עודנו עמד במקום אשר פגשתו־שם מרתא׃
Joh 11:31 והיהודים אשר־באו אל־ביתה לנחמה כראותם את־מרים כי־קמה פתאם ותצא הלכו אחריה כי אמרו הלכה אל־הקבר לבכות שמה׃
Joh 11:32 ותבא מרים אל־המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
Joh 11:33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם־היהודים אשר־באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
Joh 11:34 ויאמר איפה הנחתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
Joh 11:35 ויבך ישוע׃
Joh 11:36 ויאמרו היהודים הנה מה רבה האהבה אשר אהבו׃
Joh 11:37 ויש אשר אמרו הפקח עיני העור הלא גם־יכל לחשך אתו ממות׃
Joh 11:38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל־הקבר והוא מערה ואבן על־מבואה׃
Joh 11:39 ויאמר ישוע שאו את־האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי־ארבעה ימים לו׃
Joh 11:40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם־תאמיני תחזי את־כבוד האלהים׃
Joh 11:41 וישאו את־האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את־עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
Joh 11:42 ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
Joh 11:43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
Joh 11:44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
Joh 11:45 ורבים מן־היהודים אשר באו אל־מרים בראותם את־אשר עשה ישוע האמינו בו׃
Joh 11:46 ויש אשר הלכו אל־הפרושים ויגידו להם את־אשר עשה ישוע׃
Joh 11:47 אז יקהילו ראשי הכהנים והפרושים את־סנהדרין ויאמרו מה־נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
Joh 11:48 אם־לא נכלאהו כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את־אדמתנו וגם את־עמנו׃
Joh 11:49 ויאמר אליהם אחד מהם והוא קיפא הכהן הגדול בשנה ההיא אתם לא־תדעו דבר׃
Joh 11:50 אף לא־תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
Joh 11:51 ולא מלבו דבר הדבר הזה כי היה הכהן הגדול בשנה ההיא וינבא אשר ימות ישוע בעד העם׃
Joh 11:52 ולא־בעד העם לבדו כי גם־לקבץ את־בני האלהים המפזרים והיו לאחדים׃
Joh 11:53 ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
Joh 11:54 על־כן לא־התהלך ישוע עוד בתוך היהודים לעיני העם כי אם־סר משם אל־הארץ הקרובה למדבר אל־עיר עפרים ויגר־שם עם־תלמידיו׃
Joh 11:55 ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם־רב עלו מן־הארץ ירושלימה לפני הפסח להתקדש׃
Joh 11:56 ויבקשו את־ישוע ויהי הם עמדים בבית המקדש וידברו איש אל־רעהו מה־תאמרו הכי יבוא אל־החג׃
Joh 11:57 וראשי הכהנים והפרושים גזרו גזרה אשר אם־ידע איש את־מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
Joh 12:1 וששת ימים לפני חג־הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר מעם המתים׃
Joh 12:2 ויעשו־לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר אחד מן־המסבים אתו׃
Joh 12:3 ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותסך את־רגלי ישוע ותגנב את־רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃
Joh 12:4 ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן־שמעון איש קריות אשר ימסר אתו׃
Joh 12:5 מדוע לא־נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃
Joh 12:6 והוא לא־דבר זאת מחמלתו על־העניים כי גנב היה וכיס הכסף בידו ונשא מאשר ישימו בו׃
Joh 12:7 ויאמר ישוע הניחה־לה ליום קבורתי צפנה זאת׃
Joh 12:8 כי העניים תמיד עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃
Joh 12:9 וישמעו עם־רב ביהודה כי־הוא שם ויבאו לא־בעבור ישוע לבדו כי גם־לראות את־לעזר אשר העירו מעם המתים׃
Joh 12:10 וראשי הכהנים התיעצו להרג את־לעזר׃
Joh 12:11 כי בגללו באו שמה רבים מן־היהודים ויאמינו בישוע׃
Joh 12:12 ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי־יבא ישוע ירושלים׃
Joh 12:13 ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע־נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃
Joh 12:14 וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו ככתוב׃
Joh 12:15 אל־תראי בת־ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על־עיר בן־אתנות׃
Joh 12:16 ותלמידיו לא־הבינו בראשונה כל־זאת אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי־כן כתוב עליו וכן גם־עשו לו׃
Joh 12:17 ויעידו הרבים אשר היו אצלו בקראו אל־לעזר לצאת מן־הקבר ויער אתו מעם המתים׃
Joh 12:18 על־כן המון העם יצא לקראתו כי שמעו אשר עשה את־האות הזה׃
Joh 12:19 והפרושים דברו איש את־אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו הנה כל־העולם נמשך אחריו׃
Joh 12:20 ובתוך העלים להשתחות בחג אנשים יונים׃
Joh 12:21 ויקרבו אל־פילפוס איש בית־צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני חפצנו לראות את־ישוע׃
Joh 12:22 ויבא פילפוס ויגד אל־אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל־ישוע׃
Joh 12:23 ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן־האדם׃
Joh 12:24 אמן אמן אני אמר לכם אם לא־תפל החטה אל־תוך האדמה ומתה תשאר לבדה וכאשר מתה תעשה פרי הרבה׃
Joh 12:25 האהב את־נפשו יאבדנה והשנא את־נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃
Joh 12:26 ואיש כי חפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם־משרתי ואשר ישרתני יכבדנו אבי׃
Joh 12:27 עתה נבהלה נפשי ומה אמר הצילני אבי מן־השעה הזאת אך על־כן הגעתי לשעה הזאת׃
Joh 12:28 אבי פאר את־שמך ויצא קול מן־השמים אמר פארתי ואפאר עוד׃
Joh 12:29 והעם העמדים שמה שמעו ויאמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃
Joh 12:30 ויען ישוע ויאמר לא היה הקול הזה למעני כי אם־למענכם׃
Joh 12:31 עתה העולם הזה נדון עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃
Joh 12:32 ואני בהנשאי מעל־הארץ אמשך כלם אלי׃
Joh 12:33 וזאת דבר לרמוז אי־זה המות אשר ימות׃
Joh 12:34 ויענו אתו העם ויאמרו אנחנו שמענו מן התורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת בן־האדם צריך להנשא ומי בן־האדם ההוא׃
Joh 12:35 ויאמר אליהם ישוע אך־למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן־ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃
Joh 12:36 בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את־הדברים האלה דבר ישוע וילך ויסתר מפניהם׃
Joh 12:37 רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל־זאת לא האמינו בו׃
Joh 12:38 למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על־מי נגלתה׃
Joh 12:39 על־כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃
Joh 12:40 השע עיניהם והשמין לבבם פן־יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃
Joh 12:41 כזאת דבר ישעיהו בראותו את־תפארתו וינבא עליו׃
Joh 12:42 אולם גם מן־השרים האמינו־בו רבים אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר־לא ינדו׃
Joh 12:43 כי כבוד אנשים חביב עליהם מכבוד האלהים׃
Joh 12:44 ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא־בי הוא מאמין כי אם־בשלח אתי׃
Joh 12:45 והראה אתי הוא ראה את־שלחי׃
Joh 12:46 אני באתי אל־העולם להיות אור למען כל־המאמין בי לא ישב בחשך׃
Joh 12:47 והשמע את־דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא־באתי לשפט את־העולם כי אם־להושיע את־העולם׃
Joh 12:48 ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר־ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃
Joh 12:49 כי אני לא מלבי דברתי כי אם־אבי השלח אתי הוא צוני את־אשר אמר ואת־אשר אמר ואת־אשר אדבר׃
Joh 12:50 ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל־אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃
Joh 11:1 ויהי איש חולה והוא לעזר מבית־היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
Joh 11:2 היא מרים אשר את־האדון במרקחת ותנגב את־רגליו בשערותיה ולעזר אחיה הוא חלה׃
Joh 11:3 ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה אשר אהבת חלה הוא׃
Joh 11:4 וישמע ישוע ויאמר המחלה הזאת לא למות היא כי אם־לכבוד האלהים למען יכבד־בה בן־האלהים׃
Joh 11:5 וישוע אהב את מרתא ואת־אחותה ואת־לעזר׃
Joh 11:6 וכשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר־הוא שם׃
Joh 11:7 ומאחרי־כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה אל־ארץ יהודה׃
Joh 11:8 ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
Joh 11:9 ויען ישוע הלא שתים־עשרה שעות ליום איש כי־ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
Joh 11:10 וההלך בלילה יכשל כי האור איננו בו׃
Joh 11:11 ואחרי דברו כזאת אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
Joh 11:12 ויאמרו תלמידיו אדני אם־ישן הוא ירפא לו׃
Joh 11:13 וישוע דבר על־מותו והמה חשבו כי על־מנוחת השנה דבר׃
Joh 11:14 אז אמר ישוע אליהם מפורש לעזר מת׃
Joh 11:15 ושמח אני בגללכם כי לא־הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
Joh 11:16 ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל־התלמידים חבריו נלכה גם־אנחנו למען נמות עמו׃
Joh 11:17 ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
Joh 11:18 ובית־היני קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
Joh 11:19 ורבים מן־היהודים באו בית־מרתא ומרים לנחם אתהן על־אחיהן׃
Joh 11:20 ויהי כשמע מרתא כי בא ישוע ותצא לקראתו ומרים יושבת בבית׃
Joh 11:21 ותאמר מרתא אל־ישוע אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
Joh 11:22 וגם־עתה ידעתי כי כל־אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
Joh 11:23 ןיאמר אליה ישוע אחיך קום יקום׃
Joh 11:24 ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
Joh 11:25 ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי־ימות׃
Joh 11:26 וכל־החי אשר יאמין־בי לא־ימות לעולם התאמיני לדבר הזה׃
Joh 11:27 ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי־אתה המשיח בן־האלהים הבא לעולם׃
Joh 11:28 זאת דברה והלכה וקראה למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה והוא קרא לך׃
Joh 11:29 היא שמעה ותקם ותבא אליו׃
Joh 11:30 וישוע טרם יבא אל־הכפר כי־עודנו עמד במקום אשר פגשתו־שם מרתא׃
Joh 11:31 והיהודים אשר־באו אל־ביתה לנחמה כראותם את־מרים כי־קמה פתאם ותצא הלכו אחריה כי אמרו הלכה אל־הקבר לבכות שמה׃
Joh 11:32 ותבא מרים אל־המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני לו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
Joh 11:33 ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם־היהודים אשר־באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
Joh 11:34 ויאמר איפה הנחתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
Joh 11:35 ויבך ישוע׃
Joh 11:36 ויאמרו היהודים הנה מה רבה האהבה אשר אהבו׃
Joh 11:37 ויש אשר אמרו הפקח עיני העור הלא גם־יכל לחשך אתו ממות׃
Joh 11:38 ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל־הקבר והוא מערה ואבן על־מבואה׃
Joh 11:39 ויאמר ישוע שאו את־האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי־ארבעה ימים לו׃
Joh 11:40 ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם־תאמיני תחזי את־כבוד האלהים׃
Joh 11:41 וישאו את־האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את־עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
Joh 11:42 ואני ידעתי כי תענני תמיד ואולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
Joh 11:43 ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
Joh 11:44 ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
Joh 11:45 ורבים מן־היהודים אשר באו אל־מרים בראותם את־אשר עשה ישוע האמינו בו׃
Joh 11:46 ויש אשר הלכו אל־הפרושים ויגידו להם את־אשר עשה ישוע׃
Joh 11:47 אז יקהילו ראשי הכהנים והפרושים את־סנהדרין ויאמרו מה־נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
Joh 11:48 אם־לא נכלאהו כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את־אדמתנו וגם את־עמנו׃
Joh 11:49 ויאמר אליהם אחד מהם והוא קיפא הכהן הגדול בשנה ההיא אתם לא־תדעו דבר׃
Joh 11:50 אף לא־תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
Joh 11:51 ולא מלבו דבר הדבר הזה כי היה הכהן הגדול בשנה ההיא וינבא אשר ימות ישוע בעד העם׃
Joh 11:52 ולא־בעד העם לבדו כי גם־לקבץ את־בני האלהים המפזרים והיו לאחדים׃
Joh 11:53 ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
Joh 11:54 על־כן לא־התהלך ישוע עוד בתוך היהודים לעיני העם כי אם־סר משם אל־הארץ הקרובה למדבר אל־עיר עפרים ויגר־שם עם־תלמידיו׃
Joh 11:55 ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם־רב עלו מן־הארץ ירושלימה לפני הפסח להתקדש׃
Joh 11:56 ויבקשו את־ישוע ויהי הם עמדים בבית המקדש וידברו איש אל־רעהו מה־תאמרו הכי יבוא אל־החג׃
Joh 11:57 וראשי הכהנים והפרושים גזרו גזרה אשר אם־ידע איש את־מקומו יודיענו למען יתפשהו׃
Joh 12:1 וששת ימים לפני חג־הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר מעם המתים׃
Joh 12:2 ויעשו־לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר אחד מן־המסבים אתו׃
Joh 12:3 ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותסך את־רגלי ישוע ותגנב את־רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃
Joh 12:4 ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן־שמעון איש קריות אשר ימסר אתו׃
Joh 12:5 מדוע לא־נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃
Joh 12:6 והוא לא־דבר זאת מחמלתו על־העניים כי גנב היה וכיס הכסף בידו ונשא מאשר ישימו בו׃
Joh 12:7 ויאמר ישוע הניחה־לה ליום קבורתי צפנה זאת׃
Joh 12:8 כי העניים תמיד עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃
Joh 12:9 וישמעו עם־רב ביהודה כי־הוא שם ויבאו לא־בעבור ישוע לבדו כי גם־לראות את־לעזר אשר העירו מעם המתים׃
Joh 12:10 וראשי הכהנים התיעצו להרג את־לעזר׃
Joh 12:11 כי בגללו באו שמה רבים מן־היהודים ויאמינו בישוע׃
Joh 12:12 ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי־יבא ישוע ירושלים׃
Joh 12:13 ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע־נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃
Joh 12:14 וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו ככתוב׃
Joh 12:15 אל־תראי בת־ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על־עיר בן־אתנות׃
Joh 12:16 ותלמידיו לא־הבינו בראשונה כל־זאת אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי־כן כתוב עליו וכן גם־עשו לו׃
Joh 12:17 ויעידו הרבים אשר היו אצלו בקראו אל־לעזר לצאת מן־הקבר ויער אתו מעם המתים׃
Joh 12:18 על־כן המון העם יצא לקראתו כי שמעו אשר עשה את־האות הזה׃
Joh 12:19 והפרושים דברו איש את־אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו הנה כל־העולם נמשך אחריו׃
Joh 12:20 ובתוך העלים להשתחות בחג אנשים יונים׃
Joh 12:21 ויקרבו אל־פילפוס איש בית־צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני חפצנו לראות את־ישוע׃
Joh 12:22 ויבא פילפוס ויגד אל־אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל־ישוע׃
Joh 12:23 ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן־האדם׃
Joh 12:24 אמן אמן אני אמר לכם אם לא־תפל החטה אל־תוך האדמה ומתה תשאר לבדה וכאשר מתה תעשה פרי הרבה׃
Joh 12:25 האהב את־נפשו יאבדנה והשנא את־נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃
Joh 12:26 ואיש כי חפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם־משרתי ואשר ישרתני יכבדנו אבי׃
Joh 12:27 עתה נבהלה נפשי ומה אמר הצילני אבי מן־השעה הזאת אך על־כן הגעתי לשעה הזאת׃
Joh 12:28 אבי פאר את־שמך ויצא קול מן־השמים אמר פארתי ואפאר עוד׃
Joh 12:29 והעם העמדים שמה שמעו ויאמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃
Joh 12:30 ויען ישוע ויאמר לא היה הקול הזה למעני כי אם־למענכם׃
Joh 12:31 עתה העולם הזה נדון עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃
Joh 12:32 ואני בהנשאי מעל־הארץ אמשך כלם אלי׃
Joh 12:33 וזאת דבר לרמוז אי־זה המות אשר ימות׃
Joh 12:34 ויענו אתו העם ויאמרו אנחנו שמענו מן התורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת בן־האדם צריך להנשא ומי בן־האדם ההוא׃
Joh 12:35 ויאמר אליהם ישוע אך־למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן־ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃
Joh 12:36 בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את־הדברים האלה דבר ישוע וילך ויסתר מפניהם׃
Joh 12:37 רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל־זאת לא האמינו בו׃
Joh 12:38 למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על־מי נגלתה׃
Joh 12:39 על־כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃
Joh 12:40 השע עיניהם והשמין לבבם פן־יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃
Joh 12:41 כזאת דבר ישעיהו בראותו את־תפארתו וינבא עליו׃
Joh 12:42 אולם גם מן־השרים האמינו־בו רבים אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר־לא ינדו׃
Joh 12:43 כי כבוד אנשים חביב עליהם מכבוד האלהים׃
Joh 12:44 ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא־בי הוא מאמין כי אם־בשלח אתי׃
Joh 12:45 והראה אתי הוא ראה את־שלחי׃
Joh 12:46 אני באתי אל־העולם להיות אור למען כל־המאמין בי לא ישב בחשך׃
Joh 12:47 והשמע את־דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא־באתי לשפט את־העולם כי אם־להושיע את־העולם׃
Joh 12:48 ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר־ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃
Joh 12:49 כי אני לא מלבי דברתי כי אם־אבי השלח אתי הוא צוני את־אשר אמר ואת־אשר אמר ואת־אשר אדבר׃
Joh 12:50 ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל־אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃
Chukat Haftarah (Hebrew)
Shoftim 11: 1-33
Jdg 11:1 ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן־אשׁה זונה ויולד גלעד את־יפתח׃
Jdg 11:2 ותלד אשׁת־גלעד לו בנים ויגדלו בני־האשׁה ויגרשׁו את־יפתח ויאמרו לו לא־תנחל בבית־אבינו כי בן־אשׁה אחרת אתה׃
Jdg 11:3 ויברח יפתח מפני אחיו וישׁב בארץ טוב ויתלקטו אל־יפתח אנשׁים ריקים ויצאו עמו׃
Jdg 11:4 ויהי מימים וילחמו בני־עמון עם־ישׂראל׃
Jdg 11:5 ויהי כאשׁר־נלחמו בני־עמון עם־ישׂראל וילכו זקני גלעד לקחת את־יפתח מארץ טוב׃
Jdg 11:6 ויאמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון׃
Jdg 11:7 ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שׂנאתם אותי ותגרשׁוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשׁר צר לכם׃
Jdg 11:8 ויאמרו זקני גלעד אל־יפתח לכן עתה שׁבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראשׁ לכל ישׁבי גלעד׃
Jdg 11:9 ויאמר יפתח אל־זקני גלעד אם־משׁיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יהוה אותם לפני אנכי אהיה לכם לראשׁ׃
Jdg 11:10 ויאמרו זקני־גלעד אל־יפתח יהוה יהיה שׁמע בינותינו אם־לא כדברך כן נעשׂה׃
Jdg 11:11 וילך יפתח עם־זקני גלעד וישׂימו העם אותו עליהם לראשׁ ולקצין וידבר יפתח את־כל־דבריו לפני יהוה במצפה׃
Jdg 11:12 וישׁלח יפתח מלאכים אל־מלך בני־עמון לאמר מה־לי ולך כי־באת אלי להלחם בארצי׃
Jdg 11:13 ויאמר מלך בני־עמון אל־מלאכי יפתח כי־לקח ישׂראל את־ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד־היבק ועד־הירדן ועתה השׁיבה אתהן בשׁלום׃
Jdg 11:14 ויוסף עוד יפתח וישׁלח מלאכים אל־מלך בני עמון׃
Jdg 11:15 ויאמר לו כה אמר יפתח לא־לקח ישׂראל את־ארץ מואב ואת־ארץ בני עמון׃
Jdg 11:16 כי בעלותם ממצרים וילך ישׂראל במדבר עד־ים־סוף ויבא קדשׁה׃
Jdg 11:17 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־מלך אדום לאמר אעברה־נא בארצך ולא שׁמע מלך אדום וגם אל־מלך מואב שׁלח ולא אבה וישׁב ישׂראל בקדשׁ׃
Jdg 11:18 וילך במדבר ויסב את־ארץ אדום ואת־ארץ מואב ויבא ממזרח־שׁמשׁ לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא־באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב׃
Jdg 11:19 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־סיחון מלך־האמרי מלך חשׁבון ויאמר לו ישׂראל נעברה־נא בארצך עד־מקומי׃
Jdg 11:20 ולא־האמין סיחון את־ישׂראל עבר בגבלו ויאסף סיחון את־כל־עמו ויחנו ביהצה וילחם עם־ישׂראל׃
Jdg 11:21 ויתן יהוה אלהי־ישׂראל את־סיחון ואת־כל־עמו ביד ישׂראל ויכום ויירשׁ ישׂראל את כל־ארץ האמרי יושׁב הארץ ההיא׃
Jdg 11:22 ויירשׁו את כל־גבול האמרי מארנון ועד־היבק ומן־המדבר ועד־הירדן׃
Jdg 11:23 ועתה יהוה אלהי ישׂראל הורישׁ את־האמרי מפני עמו ישׂראל ואתה תירשׁנו׃
Jdg 11:24 הלא את אשׁר יורישׁך כמושׁ אלהיך אותו תירשׁ ואת כל־אשׁר הורישׁ יהוה אלהינו מפנינו אותו נירשׁ׃
Jdg 11:25 ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן־צפור מלך מואב הרוב רב עם־ישׂראל אם־נלחם נלחם בם׃
Jdg 11:26 בשׁבת ישׂראל בחשׁבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל־הערים אשׁר על־ידי ארנון שׁלשׁ מאות שׁנה ומדוע לא־הצלתם בעת ההיא׃
Jdg 11:27 ואנכי לא־חטאתי לך ואתה עשׂה אתי רעה להלחם בי ישׁפט יהוה השׁפט היום בין בני ישׂראל ובין בני עמון׃
Jdg 11:28 ולא שׁמע מלך בני עמון אל־דברי יפתח אשׁר שׁלח אליו׃
Jdg 11:29 ותהי על־יפתח רוח יהוה ויעבר את־הגלעד ואת־מנשׁה ויעבר את־מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון׃
Jdg 11:30 וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם־נתון תתן את־בני עמון בידי׃
Jdg 11:31 והיה היוצא אשׁר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשׁובי בשׁלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה׃
Jdg 11:32 ויעבר יפתח אל־בני עמון להלחם בם ויתנם יהוה בידו׃
Jdg 11:33 ויכם מערוער ועד־בואך מנית עשׂרים עיר ועד אבל כרמים מכה גדולה מאד ויכנעו בני עמון מפני בני ישׂראל׃
Jdg 11:1 ויפתח הגלעדי היה גבור חיל והוא בן־אשׁה זונה ויולד גלעד את־יפתח׃
Jdg 11:2 ותלד אשׁת־גלעד לו בנים ויגדלו בני־האשׁה ויגרשׁו את־יפתח ויאמרו לו לא־תנחל בבית־אבינו כי בן־אשׁה אחרת אתה׃
Jdg 11:3 ויברח יפתח מפני אחיו וישׁב בארץ טוב ויתלקטו אל־יפתח אנשׁים ריקים ויצאו עמו׃
Jdg 11:4 ויהי מימים וילחמו בני־עמון עם־ישׂראל׃
Jdg 11:5 ויהי כאשׁר־נלחמו בני־עמון עם־ישׂראל וילכו זקני גלעד לקחת את־יפתח מארץ טוב׃
Jdg 11:6 ויאמרו ליפתח לכה והייתה לנו לקצין ונלחמה בבני עמון׃
Jdg 11:7 ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שׂנאתם אותי ותגרשׁוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשׁר צר לכם׃
Jdg 11:8 ויאמרו זקני גלעד אל־יפתח לכן עתה שׁבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראשׁ לכל ישׁבי גלעד׃
Jdg 11:9 ויאמר יפתח אל־זקני גלעד אם־משׁיבים אתם אותי להלחם בבני עמון ונתן יהוה אותם לפני אנכי אהיה לכם לראשׁ׃
Jdg 11:10 ויאמרו זקני־גלעד אל־יפתח יהוה יהיה שׁמע בינותינו אם־לא כדברך כן נעשׂה׃
Jdg 11:11 וילך יפתח עם־זקני גלעד וישׂימו העם אותו עליהם לראשׁ ולקצין וידבר יפתח את־כל־דבריו לפני יהוה במצפה׃
Jdg 11:12 וישׁלח יפתח מלאכים אל־מלך בני־עמון לאמר מה־לי ולך כי־באת אלי להלחם בארצי׃
Jdg 11:13 ויאמר מלך בני־עמון אל־מלאכי יפתח כי־לקח ישׂראל את־ארצי בעלותו ממצרים מארנון ועד־היבק ועד־הירדן ועתה השׁיבה אתהן בשׁלום׃
Jdg 11:14 ויוסף עוד יפתח וישׁלח מלאכים אל־מלך בני עמון׃
Jdg 11:15 ויאמר לו כה אמר יפתח לא־לקח ישׂראל את־ארץ מואב ואת־ארץ בני עמון׃
Jdg 11:16 כי בעלותם ממצרים וילך ישׂראל במדבר עד־ים־סוף ויבא קדשׁה׃
Jdg 11:17 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־מלך אדום לאמר אעברה־נא בארצך ולא שׁמע מלך אדום וגם אל־מלך מואב שׁלח ולא אבה וישׁב ישׂראל בקדשׁ׃
Jdg 11:18 וילך במדבר ויסב את־ארץ אדום ואת־ארץ מואב ויבא ממזרח־שׁמשׁ לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא־באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב׃
Jdg 11:19 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־סיחון מלך־האמרי מלך חשׁבון ויאמר לו ישׂראל נעברה־נא בארצך עד־מקומי׃
Jdg 11:20 ולא־האמין סיחון את־ישׂראל עבר בגבלו ויאסף סיחון את־כל־עמו ויחנו ביהצה וילחם עם־ישׂראל׃
Jdg 11:21 ויתן יהוה אלהי־ישׂראל את־סיחון ואת־כל־עמו ביד ישׂראל ויכום ויירשׁ ישׂראל את כל־ארץ האמרי יושׁב הארץ ההיא׃
Jdg 11:22 ויירשׁו את כל־גבול האמרי מארנון ועד־היבק ומן־המדבר ועד־הירדן׃
Jdg 11:23 ועתה יהוה אלהי ישׂראל הורישׁ את־האמרי מפני עמו ישׂראל ואתה תירשׁנו׃
Jdg 11:24 הלא את אשׁר יורישׁך כמושׁ אלהיך אותו תירשׁ ואת כל־אשׁר הורישׁ יהוה אלהינו מפנינו אותו נירשׁ׃
Jdg 11:25 ועתה הטוב טוב אתה מבלק בן־צפור מלך מואב הרוב רב עם־ישׂראל אם־נלחם נלחם בם׃
Jdg 11:26 בשׁבת ישׂראל בחשׁבון ובבנותיה ובערעור ובבנותיה ובכל־הערים אשׁר על־ידי ארנון שׁלשׁ מאות שׁנה ומדוע לא־הצלתם בעת ההיא׃
Jdg 11:27 ואנכי לא־חטאתי לך ואתה עשׂה אתי רעה להלחם בי ישׁפט יהוה השׁפט היום בין בני ישׂראל ובין בני עמון׃
Jdg 11:28 ולא שׁמע מלך בני עמון אל־דברי יפתח אשׁר שׁלח אליו׃
Jdg 11:29 ותהי על־יפתח רוח יהוה ויעבר את־הגלעד ואת־מנשׁה ויעבר את־מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון׃
Jdg 11:30 וידר יפתח נדר ליהוה ויאמר אם־נתון תתן את־בני עמון בידי׃
Jdg 11:31 והיה היוצא אשׁר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשׁובי בשׁלום מבני עמון והיה ליהוה והעליתהו עולה׃
Jdg 11:32 ויעבר יפתח אל־בני עמון להלחם בם ויתנם יהוה בידו׃
Jdg 11:33 ויכם מערוער ועד־בואך מנית עשׂרים עיר ועד אבל כרמים מכה גדולה מאד ויכנעו בני עמון מפני בני ישׂראל׃
Chukat Haftarah
Shoftim 11: 1-33
Jdg 11:1 Now Yiftach, a brave soldier from Gil`ad, was the son of a prostitute. His father, Gil`ad,
Jdg 11:2 had other sons by his wife; and when his wife's sons grew up, they drove Yiftach away and told him, "You will not inherit from our father, because you are another woman's son."
Jdg 11:3 Then Yiftach fled from his brothers and lived in the territory of Tov, where he enlisted a gang of rowdies who would go out raiding with him.
Jdg 11:4 After a while the people of `Amon made war against Yisra’el.
Jdg 11:5 When the army of `Amon attacked Yisra’el, the leaders of Gil`ad went to fetch Yiftach from the territory of Tov
Jdg 11:6 and said to him, "Come and be our chief, so that we can fight the army of `Amon."
Jdg 11:7 Yiftach answered the leaders of Gil`ad, "Didn't you hate me so much that you forced me out of my father's house? Why are you coming to me now, when you're in trouble?"
Jdg 11:8 The leaders of Gil`ad replied, "Here is why we've come back to you now: if you lead us in war with the people of `Amon, you will be head over everyone living in Gil`ad."
Jdg 11:9 Yiftach answered them, "If you bring me back home to fight the army of `Amon, and YHVH defeats them for me, I will be your head."
Jdg 11:10 The leaders of Gil`ad said to Yiftach, "YHVH is witness that we promise to do what you have said."
Jdg 11:11 Then Yiftach went with the leaders of Gil`ad, and the people made him head and chief over them. Yiftach repeated all these conditions at Mitzpah in the presence of YHVH.
Jdg 11:12 Yiftach sent messengers to the king of the people of `Amon to say, "What's your problem with us? Why are you invading our territory?"
Jdg 11:13 The king of `Amon answered the messengers of Yiftach, "Because Yisra’el took away my territory when they came up from Mitsrayim. They took everything from the Arnon to the Yabok and the Yarden. Now, restore it peacefully."
Jdg 11:14 Yiftach sent messengers again to the melech of the people of `Amon
Jdg 11:15 with this response, "Here is what Yiftach has to say: 'Yisra’el captured neither the territory of Mo'av nor the territory of the people of `Amon.
Jdg 11:16 But when Yisra’el came up from Mitsrayim, walked through the desert to the Yam Suf and arrived at Kadesh,
Jdg 11:17 then Yisra’el sent messengers to the king of Edom, to say, "Please let us pass through your land." But the king of Edom wouldn't let them. He sent a similar message to the king of Mo'av, but neither would he, so Yisra’el stayed at Kadesh.
Jdg 11:18 Then they walked through the desert, around the territory of Edom and the territory of Mo'av, past the east border of the territory of Mo'av, and pitched camp on the other side of the Arnon; but they did not cross the border into Mo'av, for the Arnon was the border of Mo'av.
Jdg 11:19 Yisra’el sent messengers to Sichon king of the Emori and king of Heshbon with this message, "Please let us pass through your land to our own place."
Jdg 11:20 But Sichon did not trust that Yisra’el would only pass through his land, so he gathered all his people together, pitched camp in Yahatz and fought against Yisra’el.
Jdg 11:21 YHVH the Elohim of Yisra’el handed Sichon and all his people over to Yisra’el, and they killed them. Thus Yisra’el possessed all the territory of the Emori who lived there.
Jdg 11:22 They took possession of all the territory of the Emori from the Arnon to the Yabok and from the desert to the Yarden.
Jdg 11:23 So now that YHVH the Elohim of Yisra’el has expelled the Emori before his people Yisra’el, do you think that you will expel us?
Jdg 11:24 You should just keep the territory your Elohim K'mosh has given you; while we, for our part, will hold onto whatever YHVH our Elohim has given us of the lands that belonged to others before us.
Jdg 11:25 Really, are you better than Balak the son of Tzippor, king of Mo'av? Did he ever pick a quarrel with Yisra’el or fight with us?
Jdg 11:26 Yisra’el lived in Heshbon and its villages, in `Aro`er and its villages and in all the cities on the banks of the Arnon for three hundred years. Why didn't you take them back during that time?
Jdg 11:27 No, I have done you no wrong. But you are doing me wrong to war against me. May YHVH the Judge be judge today between the people of Yisra’el and the people of `Amon.' "
Jdg 11:28 But the king of the people of `Amon paid no attention to the message Yiftach sent him.
Jdg 11:29 Then the spirit of YHVH came upon Yiftach; and he passed through Gil`ad and M'nasheh, on through Mitzpeh of Gil`ad, and from there over to the people of `Amon.
Jdg 11:30 Yiftach made a vow to YHVH: "If you will hand the people of `Amon over to me,
Jdg 11:31 then whatever comes out the doors of my house to meet me when I return in peace from the people of `Amon will belong to YHVH; I will sacrifice it as a burnt offering."
Jdg 11:32 So Yiftach crossed over to fight the people of `Amon, and YHVH handed them over to him.
Jdg 11:33 He killed them from `Aro`er until you reach Minnit, twenty cities, all the way to Avel-K'ramim; it was a massacre. So the people of `Amon were defeated before the people of Yisra’el.
Jdg 11:1 Now Yiftach, a brave soldier from Gil`ad, was the son of a prostitute. His father, Gil`ad,
Jdg 11:2 had other sons by his wife; and when his wife's sons grew up, they drove Yiftach away and told him, "You will not inherit from our father, because you are another woman's son."
Jdg 11:3 Then Yiftach fled from his brothers and lived in the territory of Tov, where he enlisted a gang of rowdies who would go out raiding with him.
Jdg 11:4 After a while the people of `Amon made war against Yisra’el.
Jdg 11:5 When the army of `Amon attacked Yisra’el, the leaders of Gil`ad went to fetch Yiftach from the territory of Tov
Jdg 11:6 and said to him, "Come and be our chief, so that we can fight the army of `Amon."
Jdg 11:7 Yiftach answered the leaders of Gil`ad, "Didn't you hate me so much that you forced me out of my father's house? Why are you coming to me now, when you're in trouble?"
Jdg 11:8 The leaders of Gil`ad replied, "Here is why we've come back to you now: if you lead us in war with the people of `Amon, you will be head over everyone living in Gil`ad."
Jdg 11:9 Yiftach answered them, "If you bring me back home to fight the army of `Amon, and YHVH defeats them for me, I will be your head."
Jdg 11:10 The leaders of Gil`ad said to Yiftach, "YHVH is witness that we promise to do what you have said."
Jdg 11:11 Then Yiftach went with the leaders of Gil`ad, and the people made him head and chief over them. Yiftach repeated all these conditions at Mitzpah in the presence of YHVH.
Jdg 11:12 Yiftach sent messengers to the king of the people of `Amon to say, "What's your problem with us? Why are you invading our territory?"
Jdg 11:13 The king of `Amon answered the messengers of Yiftach, "Because Yisra’el took away my territory when they came up from Mitsrayim. They took everything from the Arnon to the Yabok and the Yarden. Now, restore it peacefully."
Jdg 11:14 Yiftach sent messengers again to the melech of the people of `Amon
Jdg 11:15 with this response, "Here is what Yiftach has to say: 'Yisra’el captured neither the territory of Mo'av nor the territory of the people of `Amon.
Jdg 11:16 But when Yisra’el came up from Mitsrayim, walked through the desert to the Yam Suf and arrived at Kadesh,
Jdg 11:17 then Yisra’el sent messengers to the king of Edom, to say, "Please let us pass through your land." But the king of Edom wouldn't let them. He sent a similar message to the king of Mo'av, but neither would he, so Yisra’el stayed at Kadesh.
Jdg 11:18 Then they walked through the desert, around the territory of Edom and the territory of Mo'av, past the east border of the territory of Mo'av, and pitched camp on the other side of the Arnon; but they did not cross the border into Mo'av, for the Arnon was the border of Mo'av.
Jdg 11:19 Yisra’el sent messengers to Sichon king of the Emori and king of Heshbon with this message, "Please let us pass through your land to our own place."
Jdg 11:20 But Sichon did not trust that Yisra’el would only pass through his land, so he gathered all his people together, pitched camp in Yahatz and fought against Yisra’el.
Jdg 11:21 YHVH the Elohim of Yisra’el handed Sichon and all his people over to Yisra’el, and they killed them. Thus Yisra’el possessed all the territory of the Emori who lived there.
Jdg 11:22 They took possession of all the territory of the Emori from the Arnon to the Yabok and from the desert to the Yarden.
Jdg 11:23 So now that YHVH the Elohim of Yisra’el has expelled the Emori before his people Yisra’el, do you think that you will expel us?
Jdg 11:24 You should just keep the territory your Elohim K'mosh has given you; while we, for our part, will hold onto whatever YHVH our Elohim has given us of the lands that belonged to others before us.
Jdg 11:25 Really, are you better than Balak the son of Tzippor, king of Mo'av? Did he ever pick a quarrel with Yisra’el or fight with us?
Jdg 11:26 Yisra’el lived in Heshbon and its villages, in `Aro`er and its villages and in all the cities on the banks of the Arnon for three hundred years. Why didn't you take them back during that time?
Jdg 11:27 No, I have done you no wrong. But you are doing me wrong to war against me. May YHVH the Judge be judge today between the people of Yisra’el and the people of `Amon.' "
Jdg 11:28 But the king of the people of `Amon paid no attention to the message Yiftach sent him.
Jdg 11:29 Then the spirit of YHVH came upon Yiftach; and he passed through Gil`ad and M'nasheh, on through Mitzpeh of Gil`ad, and from there over to the people of `Amon.
Jdg 11:30 Yiftach made a vow to YHVH: "If you will hand the people of `Amon over to me,
Jdg 11:31 then whatever comes out the doors of my house to meet me when I return in peace from the people of `Amon will belong to YHVH; I will sacrifice it as a burnt offering."
Jdg 11:32 So Yiftach crossed over to fight the people of `Amon, and YHVH handed them over to him.
Jdg 11:33 He killed them from `Aro`er until you reach Minnit, twenty cities, all the way to Avel-K'ramim; it was a massacre. So the people of `Amon were defeated before the people of Yisra’el.
Chukat (Hebrew)
B'midbar 19:1 - 22:1
Num 19:1 וידבר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן לאמר׃
Num 19:2 זאת חקת התורה אשׁר־צוה יהוה לאמר דבר אל־בני ישׂראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשׁר אין־בה מום אשׁר לא־עלה עליה על׃
Num 19:3 ונתתם אתה אל־אלעזר הכהן והוציא אתה אל־מחוץ למחנה ושׁחט אתה לפניו׃
Num 19:4 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל־נכח פני אהל־מועד מדמה שׁבע פעמים׃
Num 19:5 ושׂרף את־הפרה לעיניו את־ערה ואת־בשׂרה ואת־דמה על־פרשׁה ישׂרף׃
Num 19:6 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושׁני תולעת והשׁליך אל־תוך שׂרפת הפרה׃
Num 19:7 וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשׂרו במים ואחר יבא אל־המחנה וטמא הכהן עד־הערב׃
Num 19:8 והשׂרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשׂרו במים וטמא עד־הערב׃
Num 19:9 ואסף אישׁ טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני־ישׂראל למשׁמרת למי נדה חטאת הוא׃
Num 19:10 וכבס האסף את־אפר הפרה את־בגדיו וטמא עד־הערב והיתה לבני ישׂראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם׃
Num 19:11 הנגע במת לכל־נפשׁ אדם וטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:12 הוא יתחטא־בו ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי יטהר ואם־לא יתחטא ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי לא יטהר׃
Num 19:13 כל־הנגע במת בנפשׁ האדם אשׁר־ימות ולא יתחטא את־משׁכן יהוה טמא ונכרתה הנפשׁ ההוא מישׂראל כי מי נדה לא־זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו׃
Num 19:14 זאת התורה אדם כי־ימות באהל כל־הבא אל־האהל וכל־אשׁר באהל יטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:15 וכל כלי פתוח אשׁר אין־צמיד פתיל עליו טמא הוא׃
Num 19:16 וכל אשׁר־יגע על־פני השׂדה בחלל־חרב או במת או־בעצם אדם או בקבר יטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:17 ולקחו לטמא מעפר שׂרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל־כלי׃
Num 19:18 ולקח אזוב וטבל במים אישׁ טהור והזה על־האהל ועל־כל־הכלים ועל־הנפשׁות אשׁר היו־שׁם ועל־הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר׃
Num 19:19 והזה הטהר על־הטמא ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי וחטאו ביום השׁביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב׃
Num 19:20 ואישׁ אשׁר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפשׁ ההוא מתוך הקהל כי את־מקדשׁ יהוה טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא׃
Num 19:21 והיתה להם לחקת עולם ומזה מי־הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד־הערב׃
Num 19:22 וכל אשׁר־יגע־בו הטמא יטמא והנפשׁ הנגעת תטמא עד־הערב׃
Num 20:1 ויבאו בני־ישׂראל כל־העדה מדבר־צן בחדשׁ הראשׁון וישׁב העם בקדשׁ ותמת שׁם מרים ותקבר שׁם׃
Num 20:2 ולא־היה מים לעדה ויקהלו על־משׁה ועל־אהרן׃
Num 20:3 וירב העם עם־משׁה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה׃
Num 20:4 ולמה הבאתם את־קהל יהוה אל־המדבר הזה למות שׁם אנחנו ובעירנו׃
Num 20:5 ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל־המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשׁתות׃
Num 20:6 ויבא משׁה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אהל מועד ויפלו על־פניהם וירא כבוד־יהוה אליהם׃
Num 20:7 וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃
Num 20:8 קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשׁקית את־העדה ואת־בעירם׃
Num 20:9 ויקח משׁה את־המטה מלפני יהוה כאשׁר צוהו׃
Num 20:10 ויקהלו משׁה ואהרן את־הקהל אל־פני הסלע ויאמר להם שׁמעו־נא המרים המן־הסלע הזה נוציא לכם מים׃
Num 20:11 וירם משׁה את־ידו ויך את־הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשׁת העדה ובעירם׃
Num 20:12 ויאמר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן יען לא־האמנתם בי להקדישׁני לעיני בני ישׂראל לכן לא תביאו את־הקהל הזה אל־הארץ אשׁר־נתתי להם׃
Num 20:13 המה מי מריבה אשׁר־רבו בני־ישׂראל את־יהוה ויקדשׁ בם׃
Num 20:14 וישׁלח משׁה מלאכים מקדשׁ אל־מלך אדום כה אמר אחיך ישׂראל אתה ידעת את כל־התלאה אשׁר מצאתנו׃
Num 20:15 וירדו אבתינו מצרימה ונשׁב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃
Num 20:16 ונצעק אל־יהוה וישׁמע קלנו וישׁלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדשׁ עיר קצה גבולך׃
Num 20:17 נעברה־נא בארצך לא נעבר בשׂדה ובכרם ולא נשׁתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושׂמאול עד אשׁר־נעבר גבלך׃
Num 20:18 ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן־בחרב אצא לקראתך׃
Num 20:19 ויאמרו אליו בני־ישׂראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשׁתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה׃
Num 20:20 ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה׃
Num 20:21 וימאן אדום נתן את־ישׂראל עבר בגבלו ויט ישׂראל מעליו׃
Num 20:22 ויסעו מקדשׁ ויבאו בני־ישׂראל כל־העדה הר ההר׃
Num 20:23 ויאמר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן בהר ההר על־גבול ארץ־אדום לאמר׃
Num 20:24 יאסף אהרן אל־עמיו כי לא יבא אל־הארץ אשׁר נתתי לבני ישׂראל על אשׁר־מריתם את־פי למי מריבה׃
Num 20:25 קח את־אהרן ואת־אלעזר בנו והעל אתם הר ההר׃
Num 20:26 והפשׁט את־אהרן את־בגדיו והלבשׁתם את־אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שׁם׃
Num 20:27 ויעשׂ משׁה כאשׁר צוה יהוה ויעלו אל־הר ההר לעיני כל־העדה׃
Num 20:28 ויפשׁט משׁה את־אהרן את־בגדיו וילבשׁ אתם את־אלעזר בנו וימת אהרן שׁם בראשׁ ההר וירד משׁה ואלעזר מן־ההר׃
Num 20:29 ויראו כל־העדה כי גוע אהרן ויבכו את־אהרן שׁלשׁים יום כל בית ישׂראל׃
Num 21:1 וישׁמע הכנעני מלך־ערד ישׁב הנגב כי בא ישׂראל דרך האתרים וילחם בישׂראל וישׁב ממנו שׁבי׃
Num 21:2 וידר ישׂראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם׃
Num 21:3 וישׁמע יהוה בקול ישׂראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שׁם־המקום חרמה׃
Num 21:4 ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפשׁ־העם בדרך׃
Num 21:5 וידבר העם באלהים ובמשׁה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשׁנו קצה בלחם הקלקל׃
Num 21:6 וישׁלח יהוה בעם את הנחשׁים השׂרפים וינשׁכו את־העם וימת עם־רב מישׂראל׃
Num 21:7 ויבא העם אל־משׁה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחשׁ ויתפלל משׁה בעד העם׃
Num 21:8 ויאמר יהוה אל־משׁה עשׂה לך שׂרף ושׂים אתו על־נס והיה כל־הנשׁוך וראה אתו וחי׃
Num 21:9 ויעשׂ משׁה נחשׁ נחשׁת וישׂמהו על־הנס והיה אם־נשׁך הנחשׁ את־אישׁ והביט אל־נחשׁ הנחשׁת וחי׃
Num 21:10 ויסעו בני ישׂראל ויחנו באבת׃
Num 21:11 ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשׁר על־פני מואב ממזרח השׁמשׁ׃
Num 21:12 משׁם נסעו ויחנו בנחל זרד׃
Num 21:13 משׁם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשׁר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃
Num 21:14 על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון׃
Num 21:15 ואשׁד הנחלים אשׁר נטה לשׁבת ער ונשׁען לגבול מואב׃
Num 21:16 ומשׁם בארה הוא הבאר אשׁר אמר יהוה למשׁה אסף את־העם ואתנה להם מים׃
Num 21:17 אז ישׁיר ישׂראל את־השׁירה הזאת עלי באר ענו־לה׃
Num 21:18 באר חפרוה שׂרים כרוה נדיבי העם במחקק במשׁענתם וממדבר מתנה׃
Num 21:19 וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃
Num 21:20 ומבמות הגיא אשׁר בשׂדה מואב ראשׁ הפסגה ונשׁקפה על־פני הישׁימן׃
Num 21:21 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר׃
Num 21:22 אעברה בארצך לא נטה בשׂדה ובכרם לא נשׁתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשׁר־נעבר גבלך׃
Num 21:23 ולא־נתן סיחן את־ישׂראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישׂראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישׂראל׃
Num 21:24 ויכהו ישׂראל לפי־חרב ויירשׁ את־ארצו מארנן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון׃
Num 21:25 ויקח ישׂראל את כל־הערים האלה וישׁב ישׂראל בכל־ערי האמרי בחשׁבון ובכל־בנתיה׃
Num 21:26 כי חשׁבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשׁון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארנן׃
Num 21:27 על־כן יאמרו המשׁלים באו חשׁבון תבנה ותכונן עיר סיחון׃
Num 21:28 כי־אשׁ יצאה מחשׁבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן׃
Num 21:29 אוי־לך מואב אבדת עם־כמושׁ נתן בניו פליטם ובנתיו בשׁבית למלך אמרי סיחון׃
Num 21:30 ונירם אבד חשׁבון עד־דיבן ונשׁים עד־נפח אשׁר עד־מידבא׃
Num 21:31 וישׁב ישׂראל בארץ האמרי׃
Num 21:32 וישׁלח משׁה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה ויירשׁ את־האמרי אשׁר־שׁם׃
Num 21:33 ויפנו ויעלו דרך הבשׁן ויצא עוג מלך־הבשׁן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃
Num 21:34 ויאמר יהוה אל־משׁה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשׂית לו כאשׁר עשׂית לסיחן מלך האמרי אשׁר יושׁב בחשׁבון׃
Num 21:35 ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השׁאיר־לו שׂריד ויירשׁו את־ארצו׃
Num 22:1 ויסעו בני ישׂראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃
Num 19:1 וידבר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן לאמר׃
Num 19:2 זאת חקת התורה אשׁר־צוה יהוה לאמר דבר אל־בני ישׂראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשׁר אין־בה מום אשׁר לא־עלה עליה על׃
Num 19:3 ונתתם אתה אל־אלעזר הכהן והוציא אתה אל־מחוץ למחנה ושׁחט אתה לפניו׃
Num 19:4 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל־נכח פני אהל־מועד מדמה שׁבע פעמים׃
Num 19:5 ושׂרף את־הפרה לעיניו את־ערה ואת־בשׂרה ואת־דמה על־פרשׁה ישׂרף׃
Num 19:6 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושׁני תולעת והשׁליך אל־תוך שׂרפת הפרה׃
Num 19:7 וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשׂרו במים ואחר יבא אל־המחנה וטמא הכהן עד־הערב׃
Num 19:8 והשׂרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשׂרו במים וטמא עד־הערב׃
Num 19:9 ואסף אישׁ טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני־ישׂראל למשׁמרת למי נדה חטאת הוא׃
Num 19:10 וכבס האסף את־אפר הפרה את־בגדיו וטמא עד־הערב והיתה לבני ישׂראל ולגר הגר בתוכם לחקת עולם׃
Num 19:11 הנגע במת לכל־נפשׁ אדם וטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:12 הוא יתחטא־בו ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי יטהר ואם־לא יתחטא ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי לא יטהר׃
Num 19:13 כל־הנגע במת בנפשׁ האדם אשׁר־ימות ולא יתחטא את־משׁכן יהוה טמא ונכרתה הנפשׁ ההוא מישׂראל כי מי נדה לא־זרק עליו טמא יהיה עוד טמאתו בו׃
Num 19:14 זאת התורה אדם כי־ימות באהל כל־הבא אל־האהל וכל־אשׁר באהל יטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:15 וכל כלי פתוח אשׁר אין־צמיד פתיל עליו טמא הוא׃
Num 19:16 וכל אשׁר־יגע על־פני השׂדה בחלל־חרב או במת או־בעצם אדם או בקבר יטמא שׁבעת ימים׃
Num 19:17 ולקחו לטמא מעפר שׂרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל־כלי׃
Num 19:18 ולקח אזוב וטבל במים אישׁ טהור והזה על־האהל ועל־כל־הכלים ועל־הנפשׁות אשׁר היו־שׁם ועל־הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר׃
Num 19:19 והזה הטהר על־הטמא ביום השׁלישׁי וביום השׁביעי וחטאו ביום השׁביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב׃
Num 19:20 ואישׁ אשׁר־יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפשׁ ההוא מתוך הקהל כי את־מקדשׁ יהוה טמא מי נדה לא־זרק עליו טמא הוא׃
Num 19:21 והיתה להם לחקת עולם ומזה מי־הנדה יכבס בגדיו והנגע במי הנדה יטמא עד־הערב׃
Num 19:22 וכל אשׁר־יגע־בו הטמא יטמא והנפשׁ הנגעת תטמא עד־הערב׃
Num 20:1 ויבאו בני־ישׂראל כל־העדה מדבר־צן בחדשׁ הראשׁון וישׁב העם בקדשׁ ותמת שׁם מרים ותקבר שׁם׃
Num 20:2 ולא־היה מים לעדה ויקהלו על־משׁה ועל־אהרן׃
Num 20:3 וירב העם עם־משׁה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני יהוה׃
Num 20:4 ולמה הבאתם את־קהל יהוה אל־המדבר הזה למות שׁם אנחנו ובעירנו׃
Num 20:5 ולמה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל־המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשׁתות׃
Num 20:6 ויבא משׁה ואהרן מפני הקהל אל־פתח אהל מועד ויפלו על־פניהם וירא כבוד־יהוה אליהם׃
Num 20:7 וידבר יהוה אל־משׁה לאמר׃
Num 20:8 קח את־המטה והקהל את־העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל־הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן־הסלע והשׁקית את־העדה ואת־בעירם׃
Num 20:9 ויקח משׁה את־המטה מלפני יהוה כאשׁר צוהו׃
Num 20:10 ויקהלו משׁה ואהרן את־הקהל אל־פני הסלע ויאמר להם שׁמעו־נא המרים המן־הסלע הזה נוציא לכם מים׃
Num 20:11 וירם משׁה את־ידו ויך את־הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשׁת העדה ובעירם׃
Num 20:12 ויאמר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן יען לא־האמנתם בי להקדישׁני לעיני בני ישׂראל לכן לא תביאו את־הקהל הזה אל־הארץ אשׁר־נתתי להם׃
Num 20:13 המה מי מריבה אשׁר־רבו בני־ישׂראל את־יהוה ויקדשׁ בם׃
Num 20:14 וישׁלח משׁה מלאכים מקדשׁ אל־מלך אדום כה אמר אחיך ישׂראל אתה ידעת את כל־התלאה אשׁר מצאתנו׃
Num 20:15 וירדו אבתינו מצרימה ונשׁב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבתינו׃
Num 20:16 ונצעק אל־יהוה וישׁמע קלנו וישׁלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדשׁ עיר קצה גבולך׃
Num 20:17 נעברה־נא בארצך לא נעבר בשׂדה ובכרם ולא נשׁתה מי באר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושׂמאול עד אשׁר־נעבר גבלך׃
Num 20:18 ויאמר אליו אדום לא תעבר בי פן־בחרב אצא לקראתך׃
Num 20:19 ויאמרו אליו בני־ישׂראל במסלה נעלה ואם־מימיך נשׁתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין־דבר ברגלי אעברה׃
Num 20:20 ויאמר לא תעבר ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה׃
Num 20:21 וימאן אדום נתן את־ישׂראל עבר בגבלו ויט ישׂראל מעליו׃
Num 20:22 ויסעו מקדשׁ ויבאו בני־ישׂראל כל־העדה הר ההר׃
Num 20:23 ויאמר יהוה אל־משׁה ואל־אהרן בהר ההר על־גבול ארץ־אדום לאמר׃
Num 20:24 יאסף אהרן אל־עמיו כי לא יבא אל־הארץ אשׁר נתתי לבני ישׂראל על אשׁר־מריתם את־פי למי מריבה׃
Num 20:25 קח את־אהרן ואת־אלעזר בנו והעל אתם הר ההר׃
Num 20:26 והפשׁט את־אהרן את־בגדיו והלבשׁתם את־אלעזר בנו ואהרן יאסף ומת שׁם׃
Num 20:27 ויעשׂ משׁה כאשׁר צוה יהוה ויעלו אל־הר ההר לעיני כל־העדה׃
Num 20:28 ויפשׁט משׁה את־אהרן את־בגדיו וילבשׁ אתם את־אלעזר בנו וימת אהרן שׁם בראשׁ ההר וירד משׁה ואלעזר מן־ההר׃
Num 20:29 ויראו כל־העדה כי גוע אהרן ויבכו את־אהרן שׁלשׁים יום כל בית ישׂראל׃
Num 21:1 וישׁמע הכנעני מלך־ערד ישׁב הנגב כי בא ישׂראל דרך האתרים וילחם בישׂראל וישׁב ממנו שׁבי׃
Num 21:2 וידר ישׂראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם׃
Num 21:3 וישׁמע יהוה בקול ישׂראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שׁם־המקום חרמה׃
Num 21:4 ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפשׁ־העם בדרך׃
Num 21:5 וידבר העם באלהים ובמשׁה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשׁנו קצה בלחם הקלקל׃
Num 21:6 וישׁלח יהוה בעם את הנחשׁים השׂרפים וינשׁכו את־העם וימת עם־רב מישׂראל׃
Num 21:7 ויבא העם אל־משׁה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחשׁ ויתפלל משׁה בעד העם׃
Num 21:8 ויאמר יהוה אל־משׁה עשׂה לך שׂרף ושׂים אתו על־נס והיה כל־הנשׁוך וראה אתו וחי׃
Num 21:9 ויעשׂ משׁה נחשׁ נחשׁת וישׂמהו על־הנס והיה אם־נשׁך הנחשׁ את־אישׁ והביט אל־נחשׁ הנחשׁת וחי׃
Num 21:10 ויסעו בני ישׂראל ויחנו באבת׃
Num 21:11 ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשׁר על־פני מואב ממזרח השׁמשׁ׃
Num 21:12 משׁם נסעו ויחנו בנחל זרד׃
Num 21:13 משׁם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשׁר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃
Num 21:14 על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון׃
Num 21:15 ואשׁד הנחלים אשׁר נטה לשׁבת ער ונשׁען לגבול מואב׃
Num 21:16 ומשׁם בארה הוא הבאר אשׁר אמר יהוה למשׁה אסף את־העם ואתנה להם מים׃
Num 21:17 אז ישׁיר ישׂראל את־השׁירה הזאת עלי באר ענו־לה׃
Num 21:18 באר חפרוה שׂרים כרוה נדיבי העם במחקק במשׁענתם וממדבר מתנה׃
Num 21:19 וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃
Num 21:20 ומבמות הגיא אשׁר בשׂדה מואב ראשׁ הפסגה ונשׁקפה על־פני הישׁימן׃
Num 21:21 וישׁלח ישׂראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר׃
Num 21:22 אעברה בארצך לא נטה בשׂדה ובכרם לא נשׁתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשׁר־נעבר גבלך׃
Num 21:23 ולא־נתן סיחן את־ישׂראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישׂראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישׂראל׃
Num 21:24 ויכהו ישׂראל לפי־חרב ויירשׁ את־ארצו מארנן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון׃
Num 21:25 ויקח ישׂראל את כל־הערים האלה וישׁב ישׂראל בכל־ערי האמרי בחשׁבון ובכל־בנתיה׃
Num 21:26 כי חשׁבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשׁון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארנן׃
Num 21:27 על־כן יאמרו המשׁלים באו חשׁבון תבנה ותכונן עיר סיחון׃
Num 21:28 כי־אשׁ יצאה מחשׁבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן׃
Num 21:29 אוי־לך מואב אבדת עם־כמושׁ נתן בניו פליטם ובנתיו בשׁבית למלך אמרי סיחון׃
Num 21:30 ונירם אבד חשׁבון עד־דיבן ונשׁים עד־נפח אשׁר עד־מידבא׃
Num 21:31 וישׁב ישׂראל בארץ האמרי׃
Num 21:32 וישׁלח משׁה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה ויירשׁ את־האמרי אשׁר־שׁם׃
Num 21:33 ויפנו ויעלו דרך הבשׁן ויצא עוג מלך־הבשׁן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃
Num 21:34 ויאמר יהוה אל־משׁה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשׂית לו כאשׁר עשׂית לסיחן מלך האמרי אשׁר יושׁב בחשׁבון׃
Num 21:35 ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השׁאיר־לו שׂריד ויירשׁו את־ארצו׃
Num 22:1 ויסעו בני ישׂראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן ירחו׃
Chukat
B'midbar 19:1 - 22:1
Num 19:1 YHVH said to Moshe and Aharon,
Num 19:2 "This is the regulation from the Torah which YHVH has commanded. Tell the people of Yisra’el to bring you a young red female cow without fault or defect and which has never borne a yoke.
Num 19:3 You are to give it to El`azar the kohen; it is to be brought outside the camp and slaughtered in front of him.
Num 19:4 El`azar the kohen is to take some of its blood with his finger and sprinkle this blood toward the front of the tent of meeting seven times.
Num 19:5 The heifer is to be burned to ashes before his eyes — its skin, meat, blood and dung is to be burned to ashes.
Num 19:6 The kohen is to take cedar-wood, hyssop and scarlet yarn and throw them onto the heifer as it is burning up.
Num 19:7 Then the kohen is to wash his clothes and himself in water, after which he may re-enter the camp; but the kohen will remain tam’ei until evening.
Num 19:8 The person who burned up the heifer is to wash his clothes and himself in water, but he will remain tam’ei until evening.
Num 19:9 A man who is tahor is to collect the ashes of the heifer and store them outside the camp in a tahor place. They are to be kept for the community of the people of Yisra’el to prepare water for purification from sin.
Num 19:10 The one who collected the ashes of the heifer is to wash his clothes and be tam’ei until evening. For the people of Yisra’el and for the foreigner staying with them this will be a permanent regulation.
Num 19:11 "Anyone who touches a corpse, no matter whose dead body it is, will be tam’ei for seven days.
Num 19:12 He must purify himself with [these ashes] on the third and seventh days; then he will be tahor. But if he does not purify himself the third and seventh days, he will not be tahor.
Num 19:13 Anyone who touches a corpse, no matter whose dead body it is, and does not purify himself has defiled the tabernacle of YHVH. That person will be cut off from Yisra’el, because the water for purification was not sprinkled on him. He will be tam’ei; his state of being tam’ei is still on him.
Num 19:14 "This is the law: when a person dies in a tent, everyone who enters the tent and everything in the tent will be tam’ei for seven days.
Num 19:15 Every open container without a cover closely attached is tam’ei.
Num 19:16 Also whoever is in an open field and touches a corpse, whether of someone killed by a weapon or of someone who died naturally, or the bone of a person, or a grave, will be tam’ei for seven days.
Num 19:17 "For the tam’ei person they are to take some of the ashes of the animal burned up as a purification from sin and add them to fresh water in a container.
Num 19:18 A tahor person is to take a bunch of hyssop leaves, dip it in the water and sprinkle it on the tent, on all the containers, on the people who were there, and on the person who touched the bone or the person killed or the one who died naturally or the grave.
Num 19:19 The tahor person will sprinkle the tam’ei person on the third and seventh days. On the seventh day he will purify him; then he will wash his clothes and himself in water; and he will be tahor at evening.
Num 19:20 The person who remains tam’ei and does not purify himself will be cut off from the community because he has defiled the sanctuary of YHVH. The water for purification has not been sprinkled on him; he is tam’ei.
Num 19:21 This is to be a permanent regulation for them. The person who sprinkles the water for purification is to wash his clothes. Whoever touches the water for purification will be tam’ei until evening.
Num 19:22 Anything the tam’ei person touches will be tam’ei, and anyone who touches him will be tam’ei until evening."
Num 20:1 The people of Yisra’el, the whole community, entered the Tzin Desert in the first month, and they stayed in Kadesh. There Miryam died, and there she was buried.
Num 20:2 Because the community had no water, they assembled themselves against Moshe and Aharon.
Num 20:3 The people quarreled with Moshe and said, "We wish we had died when our brothers died before YHVH.
Num 20:4 Why did you bring YHVH's community into this desert? To die there, we and our livestock?
Num 20:5 Why did you make us leave Mitsrayim? To bring us to this terrible place without seed, figs, grapevines, pomegranates or even water to drink?"
Num 20:6 Moshe and Aharon left the assembly, went to the entrance of the tent of meeting and fell on their faces; and the esteem of YHVH appeared to them.
Num 20:7 YHVH said to Moshe,
Num 20:8 "Take the staff, assemble the community, you and Aharon your brother; and before their eyes, tell the rock to produce its water. You will bring them water out of the rock and thus enable the community and their livestock to drink."
Num 20:9 Moshe took the staff from the presence of YHVH, as he had ordered him.
Num 20:10 But after Moshe and Aharon had assembled the community in front of the rock, he said to them, "Listen here, you rebels! Are we supposed to bring you water from this rock?"
Num 20:11 Then Moshe raised his hand and hit the rock twice with his staff. Water flowed out in abundance, and the community and their livestock drank.
Num 20:12 But YHVH said to Moshe and Aharon, "Because you did not trust in me, so as to cause me to be regarded as kadosh by the people of Yisra’el, you will not bring this community into the land I have given them."
Num 20:13 This is M'rivah Spring [Disputation Spring], where the people of Yisra’el disputed with YHVH, and he was caused to be regarded as kadosh by them.
Num 20:14 Moshe sent messengers from Kadesh to the king of Edom: "This is what your brother Yisra’el says: you know all the troubles we have gone through —
Num 20:15 that our ancestors went down into Mitsrayim, we lived in Mitsrayim a long time, and the Mitsrites treated us and our ancestors badly.
Num 20:16 But when we cried out to YHVH, he heard us, sent a malachei and brought us out of Mitsrayim. Now here we are in Kadesh, a city at the edge of your territory.
Num 20:17 Please let us pass through your land. We will not go through fields or vineyards, and we won't drink any water from the wells. We will go along the King's Highway, not turning aside either to the right or to the left until we have left your territory."
Num 20:18 But Edom answered, "You are not to pass through my land; if you do, I will come out against you with the sword."
Num 20:19 The people of Yisra’el replied, "We will keep to the highway; if we do drink the water, either we or our livestock, we will pay for it. Just let us pass through on foot — it's nothing."
Num 20:20 But he said, "You are not to pass through"; and Edom came out against them with many people and much force.
Num 20:21 Thus Edom refused to allow Yisra’el passage through its territory, so Yisra’el turned away.
Num 20:22 They traveled on from Kadesh; and the people of Yisra’el, the whole community, arrived at Har Hor.
Num 20:23 At Har Hor, by the border of the land of Edom, YHVH said to Moshe and Aharon,
Num 20:24 "Aharon is about to be gathered to his people, because he is not to enter the land I have given to the people of Yisra’el, inasmuch as you rebelled against what I said at the M'rivah Spring.
Num 20:25 Take Aharon and El`azar his son, bring them up to Har Hor,
Num 20:26 remove the garments from Aharon and put them on El`azar his son. Aharon will be gathered to his people — he will die there."
Num 20:27 Moshe did as YHVH had ordered. They went up onto Har Hor before the eyes of the whole community.
Num 20:28 Moshe removed the garments from Aharon, and put them on El`azar his son, and Aharon died there on the top of the Harain. Then Moshe and El`azar came down the Harain.
Num 20:29 When the entire community saw that Aharon was dead, they mourned Aharon thirty days, the whole house of Yisra’el.
Num 21:1 Then the king of `Arad, a Kena`ani who lived in the Negev, heard that Yisra’el was approaching by way of Atarim, so he attacked Yisra’el and took some of them captive.
Num 21:2 Yisra’el made a vow to YHVH, "If you will hand this people over to me, I will completely destroy their cities."
Num 21:3 YHVH listened to what Yisra’el said and handed over the Kena`anim, so they completely destroyed them and their cities and named the place Hormah [complete destruction].
Num 21:4 Then they traveled from Har Hor on the road toward the Yam Suf in order to go around the land of Edom; but the people's tempers grew short because of the detour.
Num 21:5 The people spoke against Elohim and against Moshe: "Why did you bring us up out of Mitsrayim? To die in the desert? There's no real food, there's no water, and we're sick of this miserable stuff we're eating!"
Num 21:6 In response, YHVH sent poisonous snakes among the people; they bit the people, and many of Yisra’el's people died.
Num 21:7 The people came to Moshe and said, "We sinned by speaking against YHVH and against you. Pray to YHVH that he rid us of these snakes." Moshe prayed for the people,
Num 21:8 and YHVH answered Moshe: "Make a poisonous snake and put it on a pole. When anyone who has been bitten sees it, he will live."
Num 21:9 Moshe made a bronze snake and put it on the pole; if a snake had bitten someone, then, when he looked toward the bronze snake, he stayed alive.
Num 21:10 The people of Yisra’el traveled on and camped at Ovot.
Num 21:11 From Ovot they traveled and camped at `Iyei-Ha`avarim, in the desert fronting Mo'av on the east.
Num 21:12 From there they traveled and camped in Vadi Zered.
Num 21:13 From there they traveled and camped on the other side of the Arnon, in the desert; this river comes out of the territory of the Emori; for the Arnon is the boundary between Mo'av and the Emori.
Num 21:14 This is why it says, in the Book of the Wars of YHVH, ". . . Vahev at Sufah, the vadis of Arnon,
Num 21:15 and the slope of the vadis extending as far as the site of `Ar, which lie next to the territory of Mo'av."
Num 21:16 From there they went on to Be'er [well]; that is the well about which YHVH said to Moshe, "Assemble the people, and I will give them water."
Num 21:17 Then Yisra’el sang this song: "Spring up, oh well! Sing to the well
Num 21:18 sunk by the princes, dug by the people's leaders with the scepter, with their staffs!" From the desert they went to Mattanah,
Num 21:19 from Mattanah to Nachali'el, from Nachali'el to Bamot,
Num 21:20 and from Bamot to the valley by the plain of Mo'av at the start of the Pisgah range, where it overlooks the desert.
Num 21:21 Yisra’el sent messengers to Sichon, king of the Emori, with this message:
Num 21:22 "Let me pass through your land. We won't turn aside into fields or vineyards, and we won't drink any water from the wells. We will go along the King's Highway until we have left your territory."
Num 21:23 But Sichon would not allow Yisra’el to pass through his territory. Instead, Sichon mustered all his people and went out into the desert to fight Yisra’el. On reaching Yachatz, he fought Yisra’el.
Num 21:24 Yisra’el defeated him by force of arms and took control of his land from the Arnon to the Yabok River, but only as far as the people of `Amon, because the territory of the people of `Amon was well defended.
Num 21:25 Yisra’el took all these cities — Yisra’el lived in all the cities of the Emori, in Heshbon and all its surrounding towns.
Num 21:26 Heshbon was the city of Sichon, the king of the Emori, who had fought against the former king of Mo'av and conquered all his land up to the Arnon.
Num 21:27 This is why the storytellers say, "Come to Heshbon! Let it be rebuilt! Let Sichon's city be restored!
Num 21:28 "For fire burst out of Heshbon, a flame from the city of Sichon. It consumed `Ar of Mo'av, the lords of Arnon's high places.
Num 21:29 "Woe to you, Mo'av! You are destroyed, people of K'mosh! He let his sons be fugitives and his daughters captives of Sichon, king of the Emori.
Num 21:30 "We shot them down; Heshbon is destroyed, all the way to Divon. We even laid waste to Nofach, which extends as far as Meidva."
Num 21:31 Thus Yisra’el lived in the land of the Emori.
Num 21:32 Moshe sent men to reconnoiter Ya`zer; they captured its towns and drove out the Emori who were there.
Num 21:33 Then they turned and went up along the road to Bashan; and `Og, the king of Bashan, marched out against them, he with all his people, to fight at Edre`i.
Num 21:34 YHVH said to Moshe, "Don't be afraid of him, for I have handed him over to you with all his people and his land. You will treat him just as you did Sichon, king of the Emori, who lived at Heshbon."
Num 21:35 So they struck him down, with his sons and all his people, until there was no one left alive; and then they took control of his land.
Num 22:1 Then the people of Yisra’el traveled on and camped in the plains of Mo'av beyond the Yarden River, opposite Yericho.
Num 19:1 YHVH said to Moshe and Aharon,
Num 19:2 "This is the regulation from the Torah which YHVH has commanded. Tell the people of Yisra’el to bring you a young red female cow without fault or defect and which has never borne a yoke.
Num 19:3 You are to give it to El`azar the kohen; it is to be brought outside the camp and slaughtered in front of him.
Num 19:4 El`azar the kohen is to take some of its blood with his finger and sprinkle this blood toward the front of the tent of meeting seven times.
Num 19:5 The heifer is to be burned to ashes before his eyes — its skin, meat, blood and dung is to be burned to ashes.
Num 19:6 The kohen is to take cedar-wood, hyssop and scarlet yarn and throw them onto the heifer as it is burning up.
Num 19:7 Then the kohen is to wash his clothes and himself in water, after which he may re-enter the camp; but the kohen will remain tam’ei until evening.
Num 19:8 The person who burned up the heifer is to wash his clothes and himself in water, but he will remain tam’ei until evening.
Num 19:9 A man who is tahor is to collect the ashes of the heifer and store them outside the camp in a tahor place. They are to be kept for the community of the people of Yisra’el to prepare water for purification from sin.
Num 19:10 The one who collected the ashes of the heifer is to wash his clothes and be tam’ei until evening. For the people of Yisra’el and for the foreigner staying with them this will be a permanent regulation.
Num 19:11 "Anyone who touches a corpse, no matter whose dead body it is, will be tam’ei for seven days.
Num 19:12 He must purify himself with [these ashes] on the third and seventh days; then he will be tahor. But if he does not purify himself the third and seventh days, he will not be tahor.
Num 19:13 Anyone who touches a corpse, no matter whose dead body it is, and does not purify himself has defiled the tabernacle of YHVH. That person will be cut off from Yisra’el, because the water for purification was not sprinkled on him. He will be tam’ei; his state of being tam’ei is still on him.
Num 19:14 "This is the law: when a person dies in a tent, everyone who enters the tent and everything in the tent will be tam’ei for seven days.
Num 19:15 Every open container without a cover closely attached is tam’ei.
Num 19:16 Also whoever is in an open field and touches a corpse, whether of someone killed by a weapon or of someone who died naturally, or the bone of a person, or a grave, will be tam’ei for seven days.
Num 19:17 "For the tam’ei person they are to take some of the ashes of the animal burned up as a purification from sin and add them to fresh water in a container.
Num 19:18 A tahor person is to take a bunch of hyssop leaves, dip it in the water and sprinkle it on the tent, on all the containers, on the people who were there, and on the person who touched the bone or the person killed or the one who died naturally or the grave.
Num 19:19 The tahor person will sprinkle the tam’ei person on the third and seventh days. On the seventh day he will purify him; then he will wash his clothes and himself in water; and he will be tahor at evening.
Num 19:20 The person who remains tam’ei and does not purify himself will be cut off from the community because he has defiled the sanctuary of YHVH. The water for purification has not been sprinkled on him; he is tam’ei.
Num 19:21 This is to be a permanent regulation for them. The person who sprinkles the water for purification is to wash his clothes. Whoever touches the water for purification will be tam’ei until evening.
Num 19:22 Anything the tam’ei person touches will be tam’ei, and anyone who touches him will be tam’ei until evening."
Num 20:1 The people of Yisra’el, the whole community, entered the Tzin Desert in the first month, and they stayed in Kadesh. There Miryam died, and there she was buried.
Num 20:2 Because the community had no water, they assembled themselves against Moshe and Aharon.
Num 20:3 The people quarreled with Moshe and said, "We wish we had died when our brothers died before YHVH.
Num 20:4 Why did you bring YHVH's community into this desert? To die there, we and our livestock?
Num 20:5 Why did you make us leave Mitsrayim? To bring us to this terrible place without seed, figs, grapevines, pomegranates or even water to drink?"
Num 20:6 Moshe and Aharon left the assembly, went to the entrance of the tent of meeting and fell on their faces; and the esteem of YHVH appeared to them.
Num 20:7 YHVH said to Moshe,
Num 20:8 "Take the staff, assemble the community, you and Aharon your brother; and before their eyes, tell the rock to produce its water. You will bring them water out of the rock and thus enable the community and their livestock to drink."
Num 20:9 Moshe took the staff from the presence of YHVH, as he had ordered him.
Num 20:10 But after Moshe and Aharon had assembled the community in front of the rock, he said to them, "Listen here, you rebels! Are we supposed to bring you water from this rock?"
Num 20:11 Then Moshe raised his hand and hit the rock twice with his staff. Water flowed out in abundance, and the community and their livestock drank.
Num 20:12 But YHVH said to Moshe and Aharon, "Because you did not trust in me, so as to cause me to be regarded as kadosh by the people of Yisra’el, you will not bring this community into the land I have given them."
Num 20:13 This is M'rivah Spring [Disputation Spring], where the people of Yisra’el disputed with YHVH, and he was caused to be regarded as kadosh by them.
Num 20:14 Moshe sent messengers from Kadesh to the king of Edom: "This is what your brother Yisra’el says: you know all the troubles we have gone through —
Num 20:15 that our ancestors went down into Mitsrayim, we lived in Mitsrayim a long time, and the Mitsrites treated us and our ancestors badly.
Num 20:16 But when we cried out to YHVH, he heard us, sent a malachei and brought us out of Mitsrayim. Now here we are in Kadesh, a city at the edge of your territory.
Num 20:17 Please let us pass through your land. We will not go through fields or vineyards, and we won't drink any water from the wells. We will go along the King's Highway, not turning aside either to the right or to the left until we have left your territory."
Num 20:18 But Edom answered, "You are not to pass through my land; if you do, I will come out against you with the sword."
Num 20:19 The people of Yisra’el replied, "We will keep to the highway; if we do drink the water, either we or our livestock, we will pay for it. Just let us pass through on foot — it's nothing."
Num 20:20 But he said, "You are not to pass through"; and Edom came out against them with many people and much force.
Num 20:21 Thus Edom refused to allow Yisra’el passage through its territory, so Yisra’el turned away.
Num 20:22 They traveled on from Kadesh; and the people of Yisra’el, the whole community, arrived at Har Hor.
Num 20:23 At Har Hor, by the border of the land of Edom, YHVH said to Moshe and Aharon,
Num 20:24 "Aharon is about to be gathered to his people, because he is not to enter the land I have given to the people of Yisra’el, inasmuch as you rebelled against what I said at the M'rivah Spring.
Num 20:25 Take Aharon and El`azar his son, bring them up to Har Hor,
Num 20:26 remove the garments from Aharon and put them on El`azar his son. Aharon will be gathered to his people — he will die there."
Num 20:27 Moshe did as YHVH had ordered. They went up onto Har Hor before the eyes of the whole community.
Num 20:28 Moshe removed the garments from Aharon, and put them on El`azar his son, and Aharon died there on the top of the Harain. Then Moshe and El`azar came down the Harain.
Num 20:29 When the entire community saw that Aharon was dead, they mourned Aharon thirty days, the whole house of Yisra’el.
Num 21:1 Then the king of `Arad, a Kena`ani who lived in the Negev, heard that Yisra’el was approaching by way of Atarim, so he attacked Yisra’el and took some of them captive.
Num 21:2 Yisra’el made a vow to YHVH, "If you will hand this people over to me, I will completely destroy their cities."
Num 21:3 YHVH listened to what Yisra’el said and handed over the Kena`anim, so they completely destroyed them and their cities and named the place Hormah [complete destruction].
Num 21:4 Then they traveled from Har Hor on the road toward the Yam Suf in order to go around the land of Edom; but the people's tempers grew short because of the detour.
Num 21:5 The people spoke against Elohim and against Moshe: "Why did you bring us up out of Mitsrayim? To die in the desert? There's no real food, there's no water, and we're sick of this miserable stuff we're eating!"
Num 21:6 In response, YHVH sent poisonous snakes among the people; they bit the people, and many of Yisra’el's people died.
Num 21:7 The people came to Moshe and said, "We sinned by speaking against YHVH and against you. Pray to YHVH that he rid us of these snakes." Moshe prayed for the people,
Num 21:8 and YHVH answered Moshe: "Make a poisonous snake and put it on a pole. When anyone who has been bitten sees it, he will live."
Num 21:9 Moshe made a bronze snake and put it on the pole; if a snake had bitten someone, then, when he looked toward the bronze snake, he stayed alive.
Num 21:10 The people of Yisra’el traveled on and camped at Ovot.
Num 21:11 From Ovot they traveled and camped at `Iyei-Ha`avarim, in the desert fronting Mo'av on the east.
Num 21:12 From there they traveled and camped in Vadi Zered.
Num 21:13 From there they traveled and camped on the other side of the Arnon, in the desert; this river comes out of the territory of the Emori; for the Arnon is the boundary between Mo'av and the Emori.
Num 21:14 This is why it says, in the Book of the Wars of YHVH, ". . . Vahev at Sufah, the vadis of Arnon,
Num 21:15 and the slope of the vadis extending as far as the site of `Ar, which lie next to the territory of Mo'av."
Num 21:16 From there they went on to Be'er [well]; that is the well about which YHVH said to Moshe, "Assemble the people, and I will give them water."
Num 21:17 Then Yisra’el sang this song: "Spring up, oh well! Sing to the well
Num 21:18 sunk by the princes, dug by the people's leaders with the scepter, with their staffs!" From the desert they went to Mattanah,
Num 21:19 from Mattanah to Nachali'el, from Nachali'el to Bamot,
Num 21:20 and from Bamot to the valley by the plain of Mo'av at the start of the Pisgah range, where it overlooks the desert.
Num 21:21 Yisra’el sent messengers to Sichon, king of the Emori, with this message:
Num 21:22 "Let me pass through your land. We won't turn aside into fields or vineyards, and we won't drink any water from the wells. We will go along the King's Highway until we have left your territory."
Num 21:23 But Sichon would not allow Yisra’el to pass through his territory. Instead, Sichon mustered all his people and went out into the desert to fight Yisra’el. On reaching Yachatz, he fought Yisra’el.
Num 21:24 Yisra’el defeated him by force of arms and took control of his land from the Arnon to the Yabok River, but only as far as the people of `Amon, because the territory of the people of `Amon was well defended.
Num 21:25 Yisra’el took all these cities — Yisra’el lived in all the cities of the Emori, in Heshbon and all its surrounding towns.
Num 21:26 Heshbon was the city of Sichon, the king of the Emori, who had fought against the former king of Mo'av and conquered all his land up to the Arnon.
Num 21:27 This is why the storytellers say, "Come to Heshbon! Let it be rebuilt! Let Sichon's city be restored!
Num 21:28 "For fire burst out of Heshbon, a flame from the city of Sichon. It consumed `Ar of Mo'av, the lords of Arnon's high places.
Num 21:29 "Woe to you, Mo'av! You are destroyed, people of K'mosh! He let his sons be fugitives and his daughters captives of Sichon, king of the Emori.
Num 21:30 "We shot them down; Heshbon is destroyed, all the way to Divon. We even laid waste to Nofach, which extends as far as Meidva."
Num 21:31 Thus Yisra’el lived in the land of the Emori.
Num 21:32 Moshe sent men to reconnoiter Ya`zer; they captured its towns and drove out the Emori who were there.
Num 21:33 Then they turned and went up along the road to Bashan; and `Og, the king of Bashan, marched out against them, he with all his people, to fight at Edre`i.
Num 21:34 YHVH said to Moshe, "Don't be afraid of him, for I have handed him over to you with all his people and his land. You will treat him just as you did Sichon, king of the Emori, who lived at Heshbon."
Num 21:35 So they struck him down, with his sons and all his people, until there was no one left alive; and then they took control of his land.
Num 22:1 Then the people of Yisra’el traveled on and camped in the plains of Mo'av beyond the Yarden River, opposite Yericho.
Subscribe to:
Posts (Atom)
